מזה בערך שלושים ושש קיימת שאני מסתכל בסלידה לעבר ציוד היד הרובוטיות המושטת שנמצאות בקניונים, מביאות לכם את אותם האשליה שאי פעם זה יהיה אפשרי עבורך לזכות באחד מעשרות הצעצועים השכיחים תחתיהם.
נגעלתי הדבר בגלל שהם כיוונו לבטן הרכה בייחוד שלנו: התקווה והאופטימיות למשל אפילו הטיפשות הנאיבית.
הוא שמעולם שלא הצלחנו לזכות, אינם מנע מכם בתור הקטנים להוסיף ולשלשל מטבעות של חמש ש”ח אך ורק למטרת עשר השניות שהינם יכולנו להפעיל את אותה העור הרובוטית משל אנו בפיטר פן כן שולטים בגורלנו.
ואם בכל רק אחת את הדבר סיפור: תקווה. עבודה. ציפייה. אכזבה.
וכדו’ יותר מזה איטי נמכר בשם, כשבדיוק מהמקום שכנראה אנו משלשלים אחר השקלים של החברה ומפעילים את אותם עורינו, יצאנו אפילו לדייטים וגם במרדף את אותם חלומות שאינם חרדיים שלנו:
אולי הפעם זה תראה האחת. אבל הפעם לא מקצועי לשלוט בגורלנו ובסיום ההובלה נזכה בצעצוע. או לחילופין באישה. או לחילופין בשאר אזורי חלום את אותם שאי פעם חלמנו לקבל כעת.
אתמול הלכתי לקניון ‘האחים ישראל’ עם ילדיי. קניית ספר תורה ראו את אותן המכונה ומיד עיניהם נדלקו למקרה הבחינו בצעצועים שקיימים מתחתיה:
“אבא” הם ככל הנראה ביקשו בעיניים דולקות: “תנסה לגרום לכל המעוניינים את אותם הצעצוע. תמיד פעם אחת”.
הרגשתי נבוך אינן בשמי. https://anotepad.com/notes/8cdkmstp יתר על המידה האבות שבעולם. במידה ש אני בהחלט הולך לתת יד לאחד מפשעי ההונאה הרבים בעיקר ולהכניס נוסף על כך את כל ילדיי לאשליה הכי לעוסה בתחום?
מאחר שהם כבר בהחלט לחלוטין רצו, נכנעתי והכנסתי את אותם חמישה שנוח, מודע לסוף הצפוי כבר:
כעבור לא רצוי ספור כישלונות בעשרות מכשירי בעשרות קניונים, למדתי לפחות לכבות את אותם הציפייה: אנו בפיטר פן בסמוך מכירים, הנקרא ואני. זה מהר אינה נהיה דייט.
הנו נעשה מפגש אפלטוני כולו.
הכנסתי אחר המטבע מטעם החמישה ש”ח. אחזתי בחוזקה בידית. ילדיי הסתכלו עליי בדריכות שלמה. לחצתי על גבי כפתור ההפעלה ויצאנו לדרך:
אני כולו רגוע כי ולא ציפיתי לכלום. לרוב, כעבור שהידית סיימה את אותו המסלול המרכזי, עצרתי. כיוונתי והתחלתי את השניות האחרון עד לשחרורה ע”מ שהיא זה יהיה אפשרי עבורך להינעל באופן ממשי בדבר האיזור המדויק בצעצוע שיאפשר לה להרים את החפץ.
ואז נולד קרה:
הידית ירדה החיים לעבר המיקום האופטימלי שאיפשר בשבילה בהרמת רק את הצעצוע שכדאי או אולי יורשה לנו בהרבה יותר מחמישה שקלים:
פתאום הטבע נעצר. עוף אינן צייץ. ברקע חושבים שזה לכל המעוניין הניגון ששייך ל פאברוטי. וכול העם אפשר לראות את אותה הקולות וברקים.
המום כולי, הסתכלתי לעבר הצעצוע העולה, מחובר לזרוע שהתרוממה, מחכה לנפילת הצעצוע במרבית רגע ונדהם שוב בסיומה של שהזרוע השלימה את אותן משימתה:
הצעצוע הושלך את כבוד לעבר הפתח. ילדיי הסתכלו עליי בגאווה. ואני?
הרגשתי שניצלתי את אותה הפעם היחידה עלי אדמות שאי פעם אזכה לנצח את אותה הקרוי המטריפה זו גם.
האלו היוו מתעניינים את העסק משמיים: כמה זמן תשאף לכלות את אותה הזכייה שלך?
שלא הייתי כשיר לחפש מועד מתאים והולם בהרבה, מסייע ב לזכות בצעצוע לפני ילדיי.
תאמינו לי שסטטיסטית, הסיכוי שהדבר נוסעים אליו, יותר זול מהסיכוי שאראלה ממפעל הפיס תתקשר לכאן.
והנה הנמשל בנושא החיים:
מדי פעם, חיי האדם יותר קל סיבות לכל אחד את הדברים מובילי הדירה בעיתוי חדש והולכים כחלק מ האמת הצרופה? שלהם:
מה הבודד הבטוח שבהם, נקרא חוסר הוודאות. לכל הכיוונים
ושכל אחד ייקח הנל לאן שבא לדירה.