כולנו יודעים ש”השם” הנו בידי יפה לכנות את אותם א-לוהים, כמו בביטויים השגורים “בעזרת השם” אם “ברוך השם” – אולם למה משתמשים הנקרא הזה?
אכן, אסור לבטא את אותה השם שלו המפורש (יוד, הא, וו, הא), אבל השאיפה היותר טובה יותר בשביל מה להתיז במילה “השם” זו גם, בגלל שזהו אלמנט הקשר שנותר לנו בעזרת ה’. כלומר:
מיהו מסתובב וקורא לעצמו בשמו. האדם אינה אפילו על אודות מכשיר אייפון שלו, “קודם יואל יאכל ארוחת בוקר, ואחר באיזה אופן יואל ילך לעבודה”. אבל “קודם אני בהחלט זולל ארוחת בוקר, ואחר זה הייתי אלך לעבודה”. העושים שימוש היחידים שנתקלנו בעניין עצמם בגוף שלישי (ומרגישים בנוח עם זה) זה פוליטיקאים, ספורטאים ושאר סוגים של טיפוסים אגוצנטריים. כל אחד קוראים לכך “גוף שלישי”, לא אקדמי ולא משני, אך שלישי – העובדות שמעיד בדבר ריחוק.
ענף סופי
אז למה אתם קובעים “השם”? או שמא שמות נועדו לסייע לאלה שמשתמשים אשר בהם ושאינם עבור מי שבשמו אתם קוראים, הרי על מה אינם לקרוא לא-לוהים בשמו המתאים (י-ה-ו-ה)? אודות מה לשים ששמו המרוחק, “השם”?
שמו במדינה אנשים מוצאים לכנות מישהו, מעיד בעניין מערכת היחסים בינינו. ההכרה שא-לוהים אינסופי, אמורה להפסיק את שנתם של בנו ענווה ולהזכיר לכל אחד רק את אינספור מגבלותינו בעמידה בתור בני אדם. השם שלו מי שיש לו 4 שכתוב של א-לוהים (י-ה-ו-ה), דוגמת אשר הוא תוכנן ונבנה בתפילות, אינה זה אם מבוטא גם כן אחת ככתבו, בגלל אשר הוא משקף את אותן הפן האינסופי, שנמצא למעט לתפישת אנוש. אפילו, ביקום ההוויה הכולל משלוש מילים: נהיה, הווה ויהיה – השתנ, הווה ועתיד. הפרטים שעומד מאחורי שמו זה שלא אך ורק שא-לוהים עובד ומשתמש היה, אשר הוא פה כאן ושהוא תמיד יהיה, אלא אשר הוא מעל לזמן – למעשה, א-לוהים צריך ביחד אירוע, בהווה ובעתיד.
מכיוון שאנו חיים ברחבי אירופה מוגבל, אין ביכולתנו להכיל את העניין המלא, אולם גם ההבחנה החלקית מטעם אינסופיות הא-ל זו מהם מידי חזק ומעורר ענווה, שהשימוש הנקראת “השם” מסייע ב לעסק בהרבה מ מישורים: ה-1 – התעוררות מתוך יראה שגורמת לכל מי שמעוניין להיזכר באינסופיותו השייך א-לוהים כגון מטעם באה לידי שהוא סמל אשר נקרא הוויה; והשני – ריחוק מהרעיון הוא, שמזכיר לנו את אותו מוגבלותנו.
עלות ספר תורה להזכיר לנו את המגבלות האישיות שיש לנו, משום שהדבר דוחף אותכם לסמוך ולהישען בנושא אף אחד לא שלא קיימת למקום גבולות – א-לוהים. תלות ראויה הזאת דרך מיוחדת במינה לתלות טכני יחסים. קניית ספר תורה של הכל, תמצית תפקידנו על אודות פני יבש מאוד הנוכחית לערוך קישור בעזרת הבורא.
קרבה דרך שמות
ציירו בדמיונכם עיר במרכז קרב. הסביבה מלא אבק, טילים שורקים מלמעלה. תוהו ובוהו. ריח לכימיקלים מפעפע בערפל הסמיך שמכסה את אותם השמים, ואנשים מתרוצצים בסביבת במבוכה, בהיסטריה – סיוט טבעי. רופא רץ ברחובות ספוגי הדם ומחפש כל אחד לקבלן ניתן לאפשר. קל לרפא פצעים במידה שתספיק לידידים לקום אודות רגליהם ולהמשיך לברוח, לכלבים. משמש גוחן בעניין גבר שנפצע מרסיס, ופתאום זה שומע מישהו קורא לו: “דוקטור”.
במרחק צעיר אשר ממנו הוא למעשה מגלה באישה שקוראת לדירה. הנוכחית פצועה וזקוקה להחלקה מיידי. נוני ברגע אשר הוא רץ אליה, הנו שומע קול נוסף: “דני!” הינו מסתכל ומבחין בשכן מהם מוטל אודות הקרקע בעלי פציעה קשה מאוד. אחר צעדים לכיוון השכן והסרט שומע קול חלוש נישא באוויר, “אבא”. המומחה קופא לרגע ומייד מתחיל לחפש אחר את אותן בנו 1 ההריסות.
לצרכים של חוק האנשים בסיפור, הרופא המטפל שמתרוצץ בגזרה נקרא מיהו אנונימי – אם שאחד רואה את הדירה מבצע אומנות פיזית, ואז נולד נהיה “דוקטור”. יחד עם זה, לצורך השכן שממנו נקרא הינו “דני”, בלוח שמעיד בעניין קרבה שמאלצת את הדבר להפנות תשומת לב לחדר קצת יותר מכך. וכשהוא שומע את אותו המלה “אבא” יכול לעלות מהערפל הסמיך, הוא קופא.
זה כוחו מסוג בלוח. הוא מגדיר את כל הקשר שבבעלותנו שיש להן כל אחד, ומאלץ את הציבור להתנהג לחדר בשיטה מוגדרת.
“השם” משמש הדרך הבטוחה היהודית להבליט “אבא”. אבא אינו השם שלו הרשמי מטעם ההורה, לא מומלץ הוא שמו העברי ואין זה הלימודים ממנו. “השם ” משמש ‘קיצור דרך’, ערכות להדגיש, של החברה – כיהודים – עלינו כינוי חיבה לא-לוהים. כינוי שמעיד לגבי קרבה לכן כבוד גם כן שיש להן, למשל דרישה “אבא”. זו בידי להבליט לאבא שלנו שאנחנו הכי אוהב אותו, ושיחד עם זה אתה אחד שהינו האבא, הוא העובד.
זה הוא למעשה וגם שיש להן השם: כל אחד רגילים את הדבר וחשים קרוב לחדר, ובו בעת אפשר לראות בפער בינינו ובמי בהחלט האחראי קיים.