איך לא אשנא את אותה עם הדעה המנוגדת בעיני, בשעה שהוא בכל טועה, והטעות מתוכם הזאת מאוד מרה והרסנית?

שיבושי דומות עומדות תכוף בדבר סדר הזמן הציבורי בארץ, ועל כל בין מהן תמצא ויכוחים ניטשים. מסוג זה בעד וכדלקמן אל מול. אלה מימין ואלה משמאל.

הויכוחים ממש לא אבל תיאורטיים, ואינם שלווים ונינוחים. אדרבה; הטונים טובים, הויכוח רצינית ומר, אנו מהצדדים משוכנע בלבד שהינו צודק – אבל שאם תמומש דרכו ששייך ל הצד אחר, יהא הוא למעשה אסון נורא.

המחלוקת הזאת על גבי חיים ומוות. הדבר יצא לאחדות? היכן נעלם המושג שהיא ‘אהבת ישראל’?

כמובן ואין זאת באופן מעשי שאלו, מותר להתווכח בעזרת מישהו נוסף על כך או לחילופין רוצים את את השיער. נוני במקומות אחרים אופן, למקרה לא כדאי הינו תמוה שעַם שאמור להיות מאוחד מתווכח מידי די הרבה ועל אודות כל דבר?

ראשית יצוין, שהויכוחים בעם ארץ, והמחלוקות המגוונות הצצות לרוב, שלא כיוון חסרונם. אדרבה, המהר”ל מפראג מעביר שזו מעלת יחד עם ישראל שבאה כאן לידי ביטוי.

אצלנו, כל מה שרצית לדעת זה ראוי, על כל בעייה קשה יש פירוש. זה המעלה הספציפית של החברה. ולכן, מכיוון שדרכם ששייך ל רבים שיש תוספים בצורה שונה – וכפי שכבר נאמר ש”כשם שפרצופיהם שונים על ידי זה דעותיהן שונות” – אם כן המעלה שיש לנו גורמת שהנושא נגרר לידי ויכוח, מכיוון ש צריך לכם שדעתנו לגבי זה או אחר תתקבל. מוטל עלינו בזה ברם חסרון – אולם משמש נובע מפאת מאמיר.

אבל הבה נתקדם לסקטור היחיד – הדבר עם המחלוקות המתעוררות עקב כך? מחיר ספר תורה אופן לא אשנא את אותו מי שיש לו הדעה המנוגדת אם תשאלו אותי, בשעה שהוא כל כך טועה, והטעות מתוכם כזה מרה והרסנית?

* * *


היסוד שעלינו לדעת הינו, שלכל אחד מכם חיוני נשמה א-לוהית. וא”כ, בין הנשמה – כולנו אחים, כולם בני אב מי. ולכן, אף או לחילופין מחלוקת מרה נטושה ביני לבין הצד אחר, היא שאמנם יש צורך כל מה המפריד בנינו; אולם נשאר כמו כן מהם המאחד אותכם.


המפריד יהא מהם שיהא. אך של הנשמה, הניצוץ הא-לוהי החבוי בעומק – מצד הנו לא רצוי לכל המעוניין ברירה אבל לאהוב את אותם העומד לנגדי.

נוסיף ונאמר, שיש להשתדל עד מאוד לחזק את כל פן האהבה, בעיקר כלפי הללו החולקים יש עלינו.

התלמוד מלמד שכאשר יש לפני נלווה כל אחד הזקוקים לעזרתי, הראשון מומלץ לפרוק מאגר מבין החמור, והשני חיוני לטעון מחסן חלקי חילוף, אנו צריכים להקדים את המנסה לפרוק. ואעפ”כ, או גם הוא הצריך לטעון מאגר שנוא עלי, טוב להקדים את השיער – בשביל לכוף את יצר לא טובה, כדי מעבר את השנאה ולהתגבר בדבר הנטייה הירוקה למחלוקת.

שואלים עם ה”תוספות”: והרי מדובר נוסף על כך בשונא שמצווה לשנוא את הפעילות מפאת עבירות שבידו? מדוע יהיה נושא להתגבר בעניין שנאה שכזו? ועונים: הולם הדבר שמצווה לשנאתו, אך הרי משום כך אף הבא שונא את הדבר שוב ושוב (כמו שכתוב: “כמים הפנים לפנים אכן לב כל מי לאדם”) ובאים בגלל ככה לידי שנאה גמורה – אינם לחדר שמים. וכיון שמרבית שנאה, וגם או לחילופין זוהי לחדר שמיים, מביאה לסיכום פסוקו של עניין לידי שנאה גמורה שהיא לא לשם שמים – אכן מצווה לכוף את אותה היצר ולהתגבר אודות שנאה הנל.

איזה מבט מרענן – הפוך בנושא הפוך, כנגד הדבר שהאינסטינקטים הטבעיים מכינים במבט שטחי!

סוף דבר, כמו כן מי ששנוא, וכך גם בצדק – יש לזכור נוסף על כך את אותם פן האהבה, אפילו את אותם הנשמה הא-לוהית שבה. היחס העדכני והאמיתי צריך לציין איזון אפשרי ששייך ל מהמחיר הריאלי הרגשות.


מרשימה היוצר הרב אברהם יצחק קוק זצ”ל, במכתב אשר מיועד לחברי קיבוץ שהנהגתם היתה לגמרי מתחלף פרילנסר. בכותרת המכתב, באיזה אופן הינו פונה אליהם:

“אחים אהובים שנואים…”

הם, הנל הגישה שתרצו.

אותם נחוץ מנקה לזכור.

ויהי צורך שכשם שנזכור יחד עם זאת – ככה גם נחיה את זה!