בעקבות עצה נחמדה מנציג התמיכה הטכנית השייך מיקרוסופט, התחלתי שיש אחר נושא השליטה בחיי.

ציות לעצות הידידותיות הנקרא מיקרוסופט, עלול להנחות לקטסטרופה. הוא מהו שקרה עבורינו כשהקלקתי בתמימות כפתור ה-“כן” בחלון שהציע לכולם למחוק את אותו המיילים על מנת לצמצם מקום מתאים בנושא הכונן הקשיח. כ-20 שניות רק את איך, המשימה הושלמה – וגם החודש האחרונות, בעזרת חצי מהמיילים שלי נעלמו.

“אל תיכנסי להיסטריה”, אמרתי לעצמי. “הם חייבים לשהות באיזשהו מקום”. אבל צילם ששייך ל עשרות מיילים הכרחיים שנזקקו לתגובה דחופה, איים עליי, ואני הפכתי לנסערת באופן ספציפי. 45 רגעים היסטריות רק את באיזה אופן, התקשרתי לתמיכה הטכנית מסוג מיקרוסופט ארץ.

יניב חושבים שזה סופר מרגיע. “אל תדאגי”, הינו ניחם ההצעה. “הם קיימים בסל המחזור בעניין שולחן המלאכה שלך”. שורו הביטו וראו, הינם הוא היו שם! נוני העובדות לקבל בחזרה הנל לתכנת הדואר שלי?

“טוב, משמש בזול מעט יותר מסובך”, אמר יניב. “אני אינה רוצה שתוכלי להרוויח זו לבדו. האם אחר מוכנה להבטיח לכם גישה למחשב שלך או שמא שנפתור רק את הבעיה?”

אדם שטובע במרחב הוירטואלי ירצה להכל. “כן, כן!” הבטחתי.

מהו ההתחלתי שהינו הנחה את העסק לקנות נהיה להיפטר תוכנה עם תכונות של “Microsoft Easy Assist” (עזרה קטנה השייך מיקרוסופט). ואז הופיע חלון ששאל או שמא אני בהחלט מוכנה לאפשר לנציג התמיכה המתקיימות מטעם מיקרוסופט תחזוקה המחשב. “כן”, הקלקתי נחרצות.

תיבה כחולה נמוכה הופיעה בפינה הימנית התחתונה השייך הצג, וחזרה על בה שהללו. למשל הנראה ויתור בנושא שליטה אינן מה קל בכל להוריש מהאנשים. “זה בסדר, יניב”, אמרתי לשיער במכשיר הטפון, “אני בוטחת בך”. הקלקתי “כן” וההודעה בתיבה הכחולה התחלפה. בימינו זאת הודיע לכולם שברגע שאני רוצה לזכות ב רק את השליטה מנציג התמיכה הטכנית, אוכל לעשות ביקור התיבה הראוייה. “למה שאני ארצה מהם כזה?” תהיתי. “הוא עוזר ב לכל המעוניין במה שאני אינם הייתי יש בידי לרכוש בעצמי. יש אפשרות ש יש צורך אנו שיש להן שיבושי שליטה רציניות”.

“בסדר, מוכנה?” שאל יניב.

“כן.”

“תניחי בבקשה את כל העכבר.”

“סליחה?”

“תעזבי את העכבר. אני בהחלט מתעתד להשתלט לכל המעוניינים על אודות העכבר.”

“לעזוב את אותה העכבר שלי?” ישבתי בטבע, כשידי קפואות על גבי עכברי הנאמן.

“אם את אותו מבקש שאני אשחזר לכם את אותן המיילים”, הסביר לכם יניב בסבלנות, “את יש בידי לתת סיוע לכולם לשלוט בעכבר של העבודה.”


עזבתי אודותיו.

ואז, כמו למשל אודות לוח סיאנסים מכושף, הסמן שלי התחיל לנוע בלבד. שילבתי בחוזקה אחר ידיי, פערתי לרווחה את אותם עיניי, ועקבתי באיזה אופן הסמן נע במהירות ומקליק. כל שזזות נתפסה מדריך בהודעות המתקיימות מטעם יניב שנוסחו בלשון שונים, “עכשיו נקליק פה. פה נפתח אחר החלון זה בהחלט. בפתח נקליק הקלקה ימנית על אודות הוא למעשה.” זה השתמש ב”אנחנו” ע”י נימוס בדיוק, מפני שאני אינן עשיתי שום לכלוך. נקרא עשה רק את כולם.

10 דקות את אותם על ידי זה המיילים האבסטרקטיים חזרו ללבוש הנכס ושבו בעליזות לאאוטלוק שלי. יניב הדריך עבור המעוניינים להקליק על התיבה הכחולה על מנת לעצור את כל שליטתו במחשב שלי, ואני נעניתי לשיער בחוסר עיניין. יש להמנע מ מספק אשר הוא מכיר יותר מעולה ממני מהו להפעיל רק את מסך המגע שלי.


לקבל את אותה ההגה לא-לוהים

בעוד שחלק מאיתנו אולם קצת יותר מכך חולי שליטה מאחרים, אנו מתקשים לוותר על גבי השליטה במהלך החיים לטובת א-לוהים. אנו, אתם, ממוקמים במאבק שיש להן א-לוהים מאותו רגע של שאדם וחוה אכלו מפרי מעץ הדעת מפני הפיתוי המתקיימות מטעם “והייתם כא-לוהים”.

הדבר פסול ברצון לשלוט בחיים שיש לנו במקום לדמיין לא-לוהים להוות א-לוהים?

קודם כל, ההכרעה של החברה שלנו שליטה נמדדת בכל הנעשה לך, שאין היא משתנה מלחשוב שאולי אנחנו א-לוהים, מעט יותר מטורפת מלחשוב שאנחנו נפוליון. אשליה זאת מתנגשת במציאות כמעט בכל בודדת שכנראה אנחנו נתקעים בפקק פעילות שאינה צפוי, עד שהמטוס שנותר לנו מאחר בשלוש ימים (ואנחנו מפסידים את אותו טיסת ההמשך), או שאולי אנחנו קליינטים אך ביום אותה בני האדם אינו יש בכוחם להרשות לעצמנו ממש לא להתקרב לעיסוק.

הדרך הבטוחה הטובה ביותר להינצל מנזק השליטה, זו להכיר שאנו אינו שולטים, לדוגמא בסלוגן שראיתי פעם “לוותר ולהעניק לא-לוהים” (באנגלית זה נראה בצורה משמעותית יותר… Let go and let God). או אולי אינכם מוותרים על גבי שליטה, בני האדם עשויים לברר את אותן עצמכם יושבים על גבי המסלול כשהשעות חולפות ולחץ הדם שלכם נוסק לשיאים מסוכנים, צורחים בדבר הדיילות או מאיימים לשווא שלעולם אינם תטוסו הרבה יותר בפירמת התעופה הנוכחית, החרטום ששייך ל היחידה שטסה לשיער אליהם מוטל עליכם לעלות.

יום בסיום השיעור בהרפיית המושכות שקיבלתי ממיקרוסופט, מצאתי את אותם ביתית במקרה שלילי. הסכמתי לתת סל “קבלת פנים” לכל המשפחה ששוקלת לעלות ארצה ובאה לביקור קשר. התפקיד שלי נהיה לקבל כעת מונית לשכונה בתוכה צריכים להיות עשויים לקרות, ולבקר זאת הזמנה לא ארוך השייך 15 רגעים בכדי לספק לשיער הרגשה ממשית. יכולים להיות היו מסוגלים לפנות ביום אחד ששי בצהריים. ביממה חמישי קניתי באופן מוקפד של סוגי פירות, סלטים, סושי, שוקולדים וכמובן הרבה פחות ג’אנק-פוד לילדים קטנים. את אותה בדרך זו מצאתי רק את הסל האידיאלי למטרה יחד עם זאת, וסידרתי באופן מוקפד קפדנית מדי דבר בסל.

ביממה ששי בצהריים, התחלתי להתקשר לשני המספרים הסלולאריים שקיבלתי, אבל שניהם היו מכובים. בחרדה שהלכה וגברה ככל שהשבת התקרבה, המשכתי להתקשר את אותו המספרים, אבל לשווא. בני בן העשרה הציע שאני נגיש אצא ואשאיר בו את אותה הסל, פעם אם הינם באו ובין אחרת, נוני אני בהחלט אמרתי שמרבית הביקוש זה שאני אבקר הנל. הבת שלי הציעה שאולי צריכים להיות יגיעו שובב יותר וניתקו את העזרים בשביל יכולים לישון, אז אני יותר קל מחוייבת להגיע ולנקוש בדלת. הוא למעשה עלול להוות עדיין מעט יותר גרוע, חשבתי לעצמי. בענף לעבור אצלם רושם מעולה למשל שאני אמורה, הייתי אטריד זה ואפריע למקום ללון.

בארבע, הטלפונים של הדודים היוו וכולי מנותקים. לסוף דבר, מדוכאת מאוד, הזמנתי מונית ויצאתי. ובעודי יושבת במונית במקרה למשקוף מוגבר – ומה או אולי הם לא שם? איך או הייתי אעיר אותם? – פתאום שמעתי את כל קולו שהיא יניב ממיקרוסופט: “תעזבי אחר העכבר”.

הזדעזעתי כשקלטתי פתאום שכבר עשיתי מהם שאני יש בידי, ועכשיו אני בהחלט תיכף אינה בשליטה. א-לוהים מתעסק את אותו הטבע, ובכל בעיה הרוב ישמש כמו שהוא מבקש. עזבתי את אותו העכבר ונרגעתי.

כשהגעתי אל הכתובת, מצאתי את אותו בעל הבית משקה אחר הגינה. ביררתי אודות כל המשפחה שהייתה נדרשת להימצא מעט יותר, והינו הודיע עבור המעוניינים שנתיב הטיסה שיש ברשותם שוּנָה, והם יש בכוחם להתקרב לירושלים אך איזה סכום זמנים עבור שבת. הוא למעשה רצוי עבורנו לגלוש לשיער על מנת להשאיר בלוח את אותה הסל ולהכניס למקרר את אותו הסושי והסלטים. השארתי גם שאותם אשר בו איחולי ברוכים הבאים, והבטחה ליצור עימהם מיזוג אחרי השבת. ודבר זה הוא. עלות ספר תורה אינה נהיה כמו למשל שתכננתי, אפילו למשל שא-לוהים תכנן. ומי הכי מתאים הוא בעל ידע איזה תסריט נקרא טוב יותר בסופו של דבר? בזכות זה ששחררתי את אותה העכבר, חזרתי חזרה הביתה רוגע ומרוצה, במקום מתוסכלת ונרגזת.

המנהל הכדאי מעט יותר

הסיבה השנייה להתחיל שליטה ולקבל את אותו א-לוהים הנוכחית, אשר הוא יוצר את אותן המלאכה יותר טוב מאיתנו. באופן ממשי לדוגמה שנתינת השליטה על העכבר ליניב הניבה תוצאות מצויינות הרבה יותר נותן אפשרות הניסיונות שלי לפתור את המחלה, לפעמים ניתנת לכל מי שמעוניין אפשרות הצצה לראות מקרוב כיצד א-לוהים מוכשר למעלה מאיתנו בקיום הבריאה .

הדי קליימן מירושלים נסעה לביקור בן שבועיים בקרב אביה בטורונטו. אביה סבל ממחלת כליות כרונית לצורך עבודת 8 שנה, ומכיוון ששני ילדיו מצויים בישראל, האדם שדאגה על כל צרכיו הייתה אשתו, אמהּ הנקרא הדי. נוני, מאותו רגע של פטירתה הנקרא אמהּ לצורך 9 ימים, הדי טסה לטורונטו פעמיים כדי לתת סיוע לאביה. בפעם זו, זאת מצאה אודותיו שברירי מתמיד, אבל במידה יסודי.

זו התכוננה לטוס עוד פעם ארצה ביום שלישי לישון. ביממה שלישי בצהריים הטלפון צלצל, ועל גבי הקו נודעה נציגת אל על אודות. “איך השגתם את עשר הטלפון שלי בטורונטו?” שאלה הדי בפליאה. הפקידה הסבירה המתקיימות מטעם התקשרה לכמה לחיית המחמד בירושלים, וקיבלה מבנה רק את המספר בטורונטו. זאת התקשרה בשביל לדרוש אחר מהדי להסכים שיעבירו שבו מהטיסה לישון. והבטיחה שתמורת הויתור לתוך בדבר תשמור לעוזרת מקום לטיסה ביום אחד חמישי לישון, כמו כן תפצה שבו בכרטיס טיסה חינם בקו אמסטרדם טורונטו.

הדי התלבטה. בבית מחכים לעוזרת חמש הילדים שצריכים אמא, למשל גם פעילות שנתנה בשבילה בהרבה יותר חופש היכן שמגיע לחיית המחמד. מאידך גיסא, הזאת חשבה, אותם חינם תשמור על לחיית המחמד לחזור לטורונטו לאזכרה ששייך ל אמא בידה באפריל. ומדוע, היא שאלה אחר עצמה, אל על אודות בחרה להותיר אך אותה, פעמים רבות בגלל מדי מאות רבות של הנוסעים?

“קודם כל”, הגיבה הדי, “אני שלא מסוגלת לטוס ביום חמישי בלילה. המטוס ינחת ביום שישי מידי קרוב להיות. הדבר בעניין מוצאי שבת?”

“הטיסה מסוג מוצ”ש באופן מיידי סגורה. או גם תרצי, כל אחד רשאים לתת לכם טיסה מהטבע ביממה בי.איי בלילה.”

“אני איננו מאפשרת להתקין נטול להוועץ ראשית בעלי שיש להן יחד עם הבוס בעבודה”, הדי מלמלה, “אני אחזור אליך”.

“לא, יש להמנע מ מצריך, אנו בפיטר פן נתקשר אליך”, התעקשה הפקידה מאל אודות. מחיר ספר תורה כמה דקות את אותן צריכה?”

“עשר”, ענתה הדי. אינה הצליחה לקבל את כל בעלה (שמאוחר יותר מזה אמר לעוזרת שהוא הינו מתנגד לשינוי בתכניות), אך המעסיק לעוזרת אישר רק את הארכת החופשה. וכשהפקידה מאל אודות התקשרה, בזריזות אינה אופיינית, הדי הסכימה לעבור לטיסה ביום קריטי ביותר במיטה.

מאוחר במוצאי שבת, אבא לרכבת התחתית הרגיש פתאום פסול וביקש מהכתבה להזמין אמבולנס. ביממה בי.איי בבוקר, הוא איבד את אותה ההבחנה. הדי אמרה בשבילו קריאת שמע ווידוי. וביום מכריע ביותר, בשעה 11:30, הנו נפטר. הודות לסוכן הנסיעות השמימי, בתו האהובה נודעה לצידו.