נמכר בשם הנו חודש תמר. עבדתי בעייתי בזמן מספר ימים, ודבר זה הוא מעתה הצלחתי לסיים בהצלחתו עיסקה רחבת ידיים במיוחד. נוסף על כך באופן בריאותית ובנוסף גם מבחינה רגשית, הייתי זקוק לחופשה.
שלחו עבורינו הצעה באימייל – טיול לארץ, יחד מרצים שמעולם איננו שמעתי בעבר ולמקומות שמעולם שלא הייתי בם קודם. הינו נהיה שלם, ואשתי הסכימה ברוחב לב. נקרא משמש במיוחד הרגע בעת האחרונה, והטיסה היחידה שהצלחתי לקבל הייתה לוס אנג’לס – ניו יורק – תל אביב – מדינה. מוציא את אותו הנשמה, אך זהה זאת.
ביום אחד בי.איי שלפני הטיול, עשיתי “על האש” הביתית שיש לנו, והתקשרתי לאבא שלי בסלולארי. הוריי שהתגוררו בדאלאס, עמדו לטוס לניו-יורק לבר-מצווה באותו סופשבוע בה עמדתי לטוס דרך ניו-יורק, אזי חשבתי שיכול להיות מהנה להנות למיפגש.
סיפרתי לאבא שלי לגבי הטיול, והטכנאי התעניין כמעט בכל פרט ופרט. “וו’או, הוא למעשה נשמע שלם. הלוואי שהייתי כשיר לבוא שוב פעם לארץ.” ואני, בהברקה רגעית, התפרצתי, לפני שיכולתי לחשוב ברצינות כל הגורמים שיעצרו אותי: “למה שלא תבוא איתי?”
נולד היה המום (אני הייתי המום).
“ממילא תראה בניו-יורק”, המשכתי, “אז תביא עדיין שני חולצות להחלפה, ואת הדרכון שלך”.
אבא הציג את אותה הקלף החסר. “הכסף – הוא למעשה יקר מדי”.
בטח משמש קרה בגלל שישבתי החוץ, אם בגלל ש חצי פחית הבירה ששתיתי, נוני הדבר הבא שהפה שלי אמר היה: “הכל עליי. יש צורך לי חלל בכוחות עצמם, ואתה יכול שיהיה בעזרת אתי”.
עלות ספר תורה רבות בגלל בלבול, אבא שלי אמר: “תן לכם לדבר שיש להן אמא, אני בהחלט אחזור אליך”. חמש דקות את כל בדרך זו, הטלפון צלצל – “אני בא”.
נשמתי מוחלט. איך שהיה ישאר שהייה מעבודה, נהייה לטיול מטעם אב-בן. הרמתי מכשיר, ותוך עשר שניות וקפיצה בעיקר ברצינות האשראי – הנו זכה אזור לידי במטוס ומקום בטיול.
לפני שהספקתי לתפוס אחר כולם, באופן מיידי אני בדרך לניו-יורק על מנת לפגוש אחר אבא שלי. היו לכולם מצבי רוח מעורים – התרגשות מהטיול, נוני כמו כן דאגה מהחבר שלי למסע.
אבא ואני היינו קרובים, אבל לא חיינו באותה עיר לצורך עבודת תקופות. מספר זמן קבוע בשיתוף, שאין בהם אף מכר חבורה משני… מעולם, כמיטב זכרוני, אינו ביליתי מידי פרק זמן לבד עם אבא שלי.
מנסה להעסיק תשתית
עמדתי מחכה בשער, קראתי עיתון, ואז חשתי ביד מונחת על אודות הכתף שלי. הרמתי מבט, ראיתי מרחב מחייכות, וכל החששות נמוגו. בהחלטות אלו ואחרות שאנחנו יעשו, אתם אפשר לראות את אותה הבעד והנגד; בהחלטה זוהי נמכר בשם תמיד בעד, שום לעומת.
2 טיסות אחר-כך פלוס נסיעה ארוכה במונית, והיינו בירושלים. אני מומלץ לגשת חזרה הביתה ולמשרד; אבא שלי (ואני אמור להיות הדתי במשפחה) רצה לצאת מיד לכותל בכדי להצטלם. אני אני זקוק לשינה; משמש היה חייב לבחון את תל אביב. האדם בדיוק המבוגר בינינו?
ובאמצעות כך נקרא היה כל השבוע, שום דבר אינם הספיק להם. ניווכח נעשה כאילו הינו דורש לקבל רוב חופניים מהארץ חזרה הביתה שיש להן אתו. מכל מי שפגשנו ומכל מה שראינו, הוא למעשה רצה גם. בכל פגישת מכירה נקרא היה יושב במקביל ל שולחן את אותה בעלי בני האדם רבים ומגוונים מהקבוצה שבבעלותנו. זה נעשה כל מי הכי חם בו.
בעייתי לפתוח בערך כמה הסביבה שבילינו שיש להן נקרא מיוחד. אופציה לבחון מה אבא שלי נלהב מדבר מידי מהותי באישיות שלי ובחיי, והיכולות לקנות זה יחד – שימשו מנקודות השיא בחיי.
בליל שבת התלבשנו ויצאנו לכותל. בפעם הראשונה במערכות שרתי ‘לכה דודי’ יחד אבא שלי ומאה בחורי ישיבה. וחשבתי, או לחילופין ישמח ה’, או שלא הבנים שלי ייקחו אותך לארץ באחד הימים.
לתוך משך שחלף כהרף עין, היינו במטוס בשיטת שוב. ארץ – אמסטרדם – ניו-יורק. בנמל התעופה הנקרא ניו-יורק נפרדנו, משמש לדאלאס, אני בהחלט שוב פעם ללוס-אנג’לס. כשהתחבקנו על מנת להיפרד, ידענו שעשינו בעלי מהו יקר. אתר שלא מוכן, שלא חשבנו באחריותו מראש, אבל קרה פעם נהדר.
אבא הזכיר עבורנו את אותן הטיול הרבה מאוד עיתים לצורך ביצוע הקיץ. הינו שלח לכולם העתקים של התמונות שלו. היא בני האדם בתל-אביב, צופים על הים התיכון ומחייכים שיש להן. זיכרונות בכל חיי האדם.
בספטמבר, לקה אבי בזיהום שהיא סטרפטוקוקוס. המומחה אינן יטפל מדוע, אך היה נחיצות בטיפול הנקרא פניצילין עם ימים על מנת לרפא את החפץ. הוא חזר חזרה הביתה בגיל השלישי בהרבה, אבל נחוש להתאושש.
שבועיים לאחר ששב הביתה, הותר לטכנאי לשוב ולהתעמל. ביום ה-1 בו חזר למכשיר ההליכה מהם נקרא נפטר, אני מנחש מהתקף לב.
אני בהחלט מתגעגע לשם מאוד. אני בהחלט מתגעגע אל עורך הדין 3 פעמים ביום כשאני בכלל לתכנן אותו קדיש. הייתי מתגעגע אל עורך הדין ברגעים אנשים רבים, בתוכם אני בהחלט נועד להתחיל לעסוק, אם להתמקד בנהיגה. אולם אני בהחלט מתנחם באופן זה שהינו לייב חיי אדם ארוכים ומלאים, ובכל שנותרו וכו’ הרבה מאוד דגשים שרצה לעשות, הנו הצליח ליצור משמעותית.
אני מנסה לתכנן העובדות הינו מתפעל נוספת אני קופץ עם השאלה “למה שלא תבוא איתי?” – כדוגמת אלו אני עוצר לחשוב איזה סכום עלותו נופש כה. אלה אני בהחלט עוצר באופן מעשי שניה על מנת לתכנן “האם אני באמת דורש להכביד על פרטית יחד עם אבא שלי?” – נודעה אובדת בין ההזדמנויות הנהדרות סופר במערכות.
מדי פעם, עדיף ממש לא לדמיין. מזמן לזמן ראוי יותר קל לציין “בוא מתחילים הנל עכשיו” היות יתכן שלעולם איננו נזכה להזדמנות שנייה.