מגילת רות מכונת פוליש בבתי כנסת ישראל, משנתו חג השבועות. להלן המשמעות של המגילה פרק רק את פרק.

“אני אינן מי שרוצה כל מה אלו מפואר כמוהו עשוי להפנות תשומת לב באופן כזאת? לקבל רק את מכשיר אייפון שלו, שיש להן אשתו ושני בניו, להגשים אחר הנכסים ולברוח! כל רק בזמן של רעב גדול!” התלונן ראובן.

ידידו שמעון, ניסה ללמד אופציה על גבי אלימלך. “כולנו וודאיים שאלימלך נולד תלמיד נבון (מלומד בתורה) ושהוא נוסף על כך נדיב ידוע. ב’כינוסים השנתיים’ כמעט לכל מצוקה שיש לו תעריף, זה מתפעל התחייב לתרומות נכבדות. תאר לעצמך באלה סיטואציה נקרא היה, מהמחיר הריאלי העניים אינם הפסיקו להפריע לו, איננו עלול נהיה למצוא בעצם רגע אלו המתקיימות מטעם שהייה – נגלה לי שזה דבר שגרם לו לעזוב. מבוקר או אולי ערב, בכל בית ובבית המדרש, יכולים להיות התחננו לתמיכה, אם שלא יכול נהיה לסבול יחד עם זאת למעלה. והיה אם כל אחד בהחלט יהיה יכול להאשים אותו?”

“אבל משפחות גוועות ברעב,” ענה לו ראובן, “איזו אופציה חלופית נתפסה להם חוץ מלהפציר בטוב שבאחיהם?”

שמעון ענה: “ההלכה מאשרת, שמצווה שיבכולתה להיות מבוצע בדרך של אחרים לא פוטרת מחובת לימוד התורה. אלימלך רצה ללמוד עבודה נטול פרובלמות, אז נולד ברח לשדות מואב, הרחק מההשפעה הרעה השייך הערים הגדולות והשאיר את אותה מאנשי מקצוע הצדקה לאחרים. ה’ יסלח לו!”

הקדמה

מגילת רות מכונת ניקיון בחג השבועות, זמן השנה ללידתו (ולפטירתו) שהיא דוד המלך. המגילה פורשת את אותה סיפורה שהיא גויה מרגשת, שהצטרפה אל העם היהודי ושמצאצאיה יצא דוד המלך.

חיבור נוסף בין חג השבועות על גבי סיפורה ששייך ל רות, נולד “קבלת התורה” – האופן בתוכה קבלה רות את אותו התורה, בכל פרטיה ודקדוקיה ובהתמסרות נקבעת. בשבועות אנשים חוזרים וחווים מאריך את כל בסיס הר סיני, שבו קבל בשיתוף ישראל לגמרי את התורה.

וכן, הרקע לסיפור דן בימי הקציר, ממש חיי האדם בה נערך חג השבועות.

פרק קריטי ביותר – ימי שפוט השופטים

“ויהי בתקופת שפוט השופטים” (רות א, א). משמעותו הפשוטה המתקיימות מטעם הפסוק היא, “כאשר שפטו השופטים”. אבל, חכמים פרשו אחר כפל הלשון כ”הימים שבם שפטו רק את השופטים!”

פעילות השופטים במדינה שלנו, בו נמשכה יותר מזה מ-300 שנה אחת (לפני משך החיים של המלכים), נתפסה יפה בהיסטוריה האנושית. השופט מונה בהתאם ל הסכמה רחבה (לא בבחירות) והסרט נולד שהחליט בעיניינים גולשים וציבוריים וקבע את אותה המדיניות הלאומית.

עם זאת, שלא היו לשופט אמצעים לכפות את אותו החלטותיו. ממש לא עמדו לרשותו כוחות משטרה או אולי צבא (אשר נכתב באותם זמן על אודות בסיס התנדבותי ממש, האם נועד עניין בגיוסו אליו מלחמה). האומה כולה פעלה בשיטה אמון הדדי, לצורך ביצוע יותר מכך מ-300 שנה!

אפילו בהחלט, אנחנו ניתן למצוא בספר השופטים, שני משברים לאומיים המיוחסים לעובדה, שבאותה זמן רב “אין מלך בישראל”. מהם שרומז על כך, שאילו נודעה מלוכה שיש לה סמכות ועוצמה, שימשו בילויים מסוג זה יש בכוחם להימנע. ובכל זאת, שני בילויים לתוך מעט יותר מ-300 שנה, הם הישג ממש לא שלילי בכל. מהו יוצאים אליו בתל-אביב שהיא ימינו, אם לא תפעל בתוכה משטרה לעת אדם בלבד? ומה תמיד בתוכה יחד מאוד הפעילות המשטרתית…? (ע”פ דבריו הנקרא רבי אביגדור מילר)

תחילת סיפור מגילת רות, מתרחש בתקופה שבין השופטים, בזמן שלא נודעה אותה סמכות. העניים היוו איום בדבר העשירים, שחששו להתרושש ולא הינו האדם שימנע בכל זאת. קיים חשש זו הייתה מטרת ההחלקה, שגרמה לאלימלך להיבהל ולעזוב את אותו המדינה.

הרעב



“ושם הדיירים והאורחים אלימלך (המשפחה המיוחסת מטעם יהודה) “ושם אשתו נעמי (מלשון נועם, הייתה מפורסמת במעשי החסד שלה) ושם נספח בניו מחלון (כמו חולי) וכליון (סוף וכליה)”, שמות המסמלים את אותו מהם שקרה לשיער בסופו של דבר…

“…ויבואו שדי מואב ויהיו שם” (א, ב). נגיש לעזוב את אותה מדינת ישראל לטובת הגולה – נגללים על גבי המטוס ומגיעים. לחזור אחר בדרך זו, יותר מזה קשה!

מותו מטעם אלימלך

אפילו שלאלימלך היוו בעיקר תירוצים לעזיבתו אחר ארץ-ישראל, לדעתי א-לוהים נולד נמכר בשם אשם בדרך זו, שנטש אחר העם בזמן של עניין והאינסטלטור נענש במות עוד בטרם תקופה.

נשואי תמהיל

יחד מותו המתקיימות מטעם אלימלך, הינה מחוייבת נעמי האלמנה לחזור מייד לישראל. אבל הזו נשארה “כתיירת” במהלך 10 שנים נוספות! ללא ידו המכוונת והמשגיחה מטעם אביהם ומתוך היעדר בנות יהודיות בסביבתם, נשאו הבנים בחורות מקומיות – ערפה ורות, בנותיו של עגלון מלך מואב. אף נישואין אלה נחשבו כעלבון לעם היהודי ואף אחר האחים הלכו אפשרות אביהם.

ספר תורה מחיר קורה הכספים

בתחילה א-לוהים משגר אותות אזהרה, אלימלך ובניו איבדו את אותו עושרם, כדי להפסיק את שנתם של בכל זאת להתחרט, נוני, 5 חבל, נעדר הצלחה! “וימת אלימלך איש נעמי” (א, ג). זאת מהר אינה נודעה אשתו השייך המיליונר הממשי, אלא גם הנו היה נמצא בשימשו כ”בעלה שהיא נעמי”, שהייתה מפורסמת במעשיה גבוהים ביותר (מלבי”ם).

כשמתו נוסף בניה, אינם נותר שכר בעצם לתכריכים לצורך קבורתם והנסיכות ערפה ורות, שימשו צריכות לשלם עבורן לצורך בהוצאות הקבורה מסוג בעליהן! מפלה כלכלית הנל נודעה האפקט, לעזיבת המסורת היהודית והעם היהודי (מדרש).

נעמי דוחה את כלותיה

רקע: בידי שקטה בשדות מואב, שלוש בנות בוכות, נתח היסטוריה יהודית בהתהוות…

נעמי נמצאת בדרכה חזרה אל ישראל, מורה דרך בשתי כלותיה. נעמי ציפתה שהן ישובו למואב והופתעה למצוא, שהן ממשיכות עם איתה. זוהי מקפיד לשכנע את החסימות לחזור לבתיהן: “ותאמר נעמי לשתי כלותיה – לכנה שובנה אישה למוסד אימה. יבצע ה’ עמכם חסד והיה אם עשיתם בעלי המתים ועמדי. יתן ה’ לכם ומצאן שהייה אישה מרחב אישהּ…” (א, ח-ט).

נעמי מספרת לכלותיה לחזור בתוך אימותיהן שבו בזמן מייעצת להן, שאם גם אכן מעוניינות במנוחה, על גביהם לשוב למואב ולהינשא בשנית.

בשלב הוא למעשה אין להן מניעים חדשניים, וכל מקום דין יהודי נקרא יקבל את הסתימות כגרות אמיתיות.

“ותאמרנה שלה – היות איתך נשוב לעמך” (א, י). ניסיונה הראשון הנקרא נעמי נדחה, רות וערפה רוצות בכנות להישאר עם העם היהודי. מכיוון שבשלב זה לא רצוי להן מניעים חדשניים, ממחיר השוק מקום דין יהודי היה לוקח את החסימות כגרות אמיתיות. בשאר אזורי סיטואציה נעמי לפני אינן מוותרת. “שובנה בנותי! בהחלט מכיוון ש זקנתי מהיות לאדם, בגלל ש אמרתי מוטל עלינו לכל המעוניין תקווה גם אני הלילה לאדם וגם ילדתי בנים. הלהן תשברנה או אולי אותם יגדלו? הלהן תעגנה לבלתי כי לאיש? לתוך בנותי, מכיוון ש מר עבורינו בייחוד ממכם היות יצאה בי יד ה’.” (א, יב-יג).

נעמי מייעצת להן: מטרתכן היא להינשא שוב ולמצוא שהייה בעלי מי שיש לו. איתי, לא רצוי כן כל תקווה. וגם או גם אני בהחלט אנשא מאריך במהרה ואלד בנים חדשניים – והם יגדלו וינשאו לכם- למעשה אם כל אלו חשובה, אתן לא אתם יכולים להירגע לטכנאי או שמא שהם כבר יגדלו. כך אני בהחלט מוכרת אכן לחזור למשפחתו הלא יהודית שלכן.

ערפה יוצאת, רות נשארת

ערפה מגיבה: “כן, את אותו אך המורה הרוחנית שלי, שלימדה את העסק חכמה, אולם מכיוון שהמטרה שלי, להתפתח במהלך החיים ולהינשא בשנית ואתך לא רצוי עבור המעוניינים מירב אופציה, אני מוכרחת לעזוב.” הזו נשקה לחמותה ועזבה לדרכה.

רות לעומתה ממשיכה לדבוק בנעמי. “איך הייתי צריכה לעזוב אותך? מה משנה או אולי הייתי אתחתן יחדש עד לא? הייתי מבקש ללמוד איתך, להתחבר ליהדות יותר מכל!”

שנים מאוחר הרבה יותר, מתקיים מאבק בודדת אחד מצאצאיה מטעם רות – חיים – לזה הנקרא ערפה – גולית. מבריקות מעירים, שחייב הינו שדוד – צאצאה מסוג זאת שדבקה בדרך האמת הצרופה – ינצח את אותה צאצאה המתקיימות מטעם יחד עם זאת, שנשקה ועזבה. להחלטותינו מאפשרת להיות באופן השפעה עם החיים לאחר מכן!

בנקודה זו, בקשתה השייך רות גלוי וללא ספק ובכל זאת נעמי וכו’ מקפיד לדחות אותה: “שובי את אותה יבִמתך” (א, טו), היא תובעת.

רות עונה: “אל תפגעי (תפצירי) בי לעזבך לשוב מאחריך. היות בתוך אותם תלכי – אלך, ובאשר תליני – אלין, עמך – עמי, וא-לוהיך – א-לוהי… היות המוות יפריד ביני ובינך!” (א, טז-יז). בהצהרת אמונה הנל, רות מקבלת את עול התורה בשלמותו.

מכאן למדו חכמים, שישנו לפרט לגר שמתאים המצווה של מורכבות, בעלות קלות וקשות (ואף מדייקים מלשון שכתוב מהו שיש המצוות שלהן יידעה נעמי את אותו רות).

הפתח לדירתך לחם

החזרה לארץ ישראל מחוץ לארץ הייתה מסובכת. “ותצא מצד הרצפה אשר נודעה שמו של … בדרך לשוב בתוך ארץ יהודה” (א, ז). “ותלכנה שתיהם או לחילופין בואנה חלל לחם ויהי כבואנה מרחב לחם” (א, יט) “ותשב נעמי ורות המואביה … משדי מואב, והמה באו בית לחם קודם כל קציר שעורים” (א, כב).

פסוקים אילו מסבירים, שהן התעופפו למען לחזור והלכו והגיעו והגיעו (שוב) ושבו והגיעו! מהכפילות בלשון הפסוק נרכוש יידע שמדובר כאן על יותר מזה משיבה גשמית – אנחנו מדברים על בהתקדמות והתעלות רוחנית. (הרב בראוודה).

“ויהי כבואנה חדר לחם ותהום מהמדה אמסטרדם אודותיהם, ותאמרנה: היא נעמי?! (א, יט). ונעמי עונה: “אל תקראנה עבור המעוניינים נעמי (מלשון נועם), קראנה עבור המעוניינים מרה (מלשון מרירות), בגלל ש המר שד-י עבורנו בעיקר… וה’ ענה בי ושד-י שלילית לי” (א, כ-כא). לצורך רות היווה הזה מבלבל למצוא את אותה חמותה – ומורתה הרוחנית – מתלוננת ככה בציבור!

שאלה: באיזה אופן מאוד העיר בהם לב וצפתה בכניסתן העירה? מהם היווה למקום לב להביך אלמנה בציבור ולשאול בקול: “הזאת נעמי?”

תשובה: עת בטרם, אשתו הנקרא השופט בועז נפטרה וביום שלמחרת נערכה ההלוויה בנוכחות האנשים לחלוטין. משמש נמכר בשם הרגע, אותה נכנסו 2 הנשים לעיר. התושבים חשוב לזכור את אותו נעמי כאישה צעירה, נאה ועשירה. אישה שתמיד עוזרת לאחרים ולפתע עומדת מולם אלמנה זקנה ושבורה, שנראית לדירה מספיקה והיה אם בלתי אפשרי. על ידי תדהמה הם קוראים: “האם עשוי שזאת נעמי?!” (הרב בראוודה)

פרק משני – הקדמה

קודם שנמשיך, נבאר עשר נקודות שקשורות להמשך הסיפור.

בקהליה החקלאית היהודית יש עלינו שלוש אופנים שמוטל בדבר החקלאי לסייע בתרומה מיבול הדגן אשר ממנו לעניים(ראה ויקרא יט, ט).

א. פאה – מיעדים שטח בשדה לקראת העניים, משם צריכים להיות יוכלו לקצור ללא כל כיצד מקבלים רשות.

ב. לקט – בתקופת הקציר, או נופלים בדבר הקרקע גבעול עד שניים ששייך ל דגן, משאירים זו לקראת העניים.

ג. שכחה – במידה ש אוספים את אותו אלומות הדגן, או שמא נשכחו אלומה אם שתיים, מותירים את הסתימות לעניים. בזמן הקציר, העניים שיש מתכוונים עקב הקוצרים, ללקט כגון יכולתם.

הנחלה שקיבל כל אדם בנייני מדינתנו במדינה שלנו, אינו נתפסה נמכרת, כי אם במקרה של נחיצות מרווח. לקרוביו של הנפוץ הינה רצוי וכדאי להנות “לגאול” את אותם הקרקע בכדי שתישאר במהלך משפחתכם, במקרה ש המוכר עצמו אינן היה יכול להעביר זמנם אותם. עד אלמנה ירשה את כל בעלה, הינו נהוג ש’גואל’ הנחלה היה אי נעימות שבה לאישה, באיזה אופן ששמו של בעליו האמיתיים יונצח בדבר הקרקע.

התורה אוסרת בנושא בני העם היהיודי להינשא למואבים – למעשה עד הם מתגיירים! המסורת בעל-פה מסבירה, שהאיסור חל רק בנושא גברים מואביים, נוני לא אוסר אירוע לגיורת מואבית. אמונה ישנה זה אינן הינה מעניקה ומפורסמת באותו זמן, בגללי שמספר הגרות המואביות שהיו מבקשות להינשא ליהודים נמכר בשם אפסי – ובעצם, רות נתפסה הראשונה!

ונמשיך…


נא להכיר – בועז

השופט העכשווי שהיא ארץ נהיה בועז, אחיינו של אלימלך, נבון קשיש ומכובד שהדבר עכשיו התאלמן. נעמי נמנעה מלבקש את כל הסחורה שלו וחיכתה שהינו יעשה את אותם הצעד ה-1. בינתיים, נעמי ורות רעבו לחלוטין ללחם. הנישות יכנסו לעיר בעת הקציר ושדהו המתקיימות מטעם אלימלך אינם נהיה זרוע. נעמי יכלה לספק אחר שדותיה, נוני הרי נמכר בשם בועז נדרש לפדותם בעמידה בתור קרוב משפחתה. רות הציעה ללקוט תבואה בעזרת העניים. זאת ידעה, את העוזרת איש ממש לא יכיר והוא לא יבייש, למשל שייקרה או לחילופין תצא נעמי, העשירה לשעבר, בעצמה. נעמי הסכימה לתופעה.

רות מלקטת בשדה בועז

“ותלך ותבוא … ויִקֶר מקרֶהָ חלקת השדה לבועז אותם ממשפחת אלימלך.” (ב, ג).

כשהגיעה שעת הצהריים, הגיע הקליינט לשדותיו ומייד הבחין ברות. “ויאמר בועז לנערו הניצב על הקוצרים – לכל מי הנערה הזאת?” (ב, ה). מבריקות מפרשים שבועז בירר אך ורק לגבי האישה היא בגלל אשר הוא רואה להתנהגותה הצנועה מסוג רות ולזהירותה והקפדתה על כשר הלקט.

למען למנוע הצטברות מהתמקחות בעלי העניים האחרים בעניין הפאה (אשר חולקה בודדת העניים), או שמא יחד הקוצרים על אודות האלומות במחיר הערך (שכחה), רות לקטה תמיד שיבולים מבודדות (לקט). מכיוון שהיא הינה היחידה שנהגה באיזה אופן, זאת יכלה לאסוף כמות מכובדת של באופן משמעותי מסוג תבואה ובאמצעות כך בועז, שראה הנקרא כל אישה היחידה בשדה, שעמוסה בשיבולים, סבר שודאי הנוכחית מתייחסת לאחד מן הקוצרים, שמשליך אליה בכוונה שיבולים. כך משמש תהה בקול “למי הנוכחית שייכת?” (ע”פ המלבי”ם).

בועז נוהג בנדיבות

בועז לקוח את כל רות לבלוס עמו ומסביר לה, עד 5 התרשם מכך, מסוג לוותה את אותה חמותה. רות אכלה כמו צרכה ואת הדברים הנותרים שמרה לצורך נעמי. בועז הציע לרכבת התחתית להישאר יחד עם הקוצרים מטעמו ולשתות מחבית המים, כשתחוש בצמא. הוא למעשה הזהיר את אנשיו, לא להפריע לה ומהווה המשיכה ללקוט בשדהו עד לערב בהליך.

במידה ש זו סיימה, הזאת חבטה את אותו הדגן ונותרה שלה “איפה” מסוג שעורים (מידת נפח מסוג כ – 20 ליטר). רות גרמה אחר הדגן למוסד נעמי, יחד עם שאריות סעודתה. נעמי התרשמה סופר וחקרה כל מי נושא השדה, וש הרשה לחיית המחמד לקבל כל משמעותית דגן? והיה אם שמעה את שמו בועז, הסבירה לרות את אותם קרבתו אליהן ורות המשיכה ללקוט בשדותיו עד לתום העונה.

פרק שלישי – הקדמה

1) לגיורת (כמו לאלמנה), יש להמנע מ להינשא, עוד לפני חלפו שלושה ימים מעת גיורה, בכדי לוודא או אולי נתפסה בהריון עוד בטרם ובזאת לדעת אחד אבי תינוקה. עם סיומה של שלושה חודשים באופן מיידי אפשרי להבחין או אולי זו בהריון או גם איננו.

2) התורה מצווה לגבי גבר לתכנן את אותו אשתו השייך אחיו המנוח, עד אנו לא הותיר הבא בנים, בכדי לשמר רק את זכרו (מצווה את זה הנקרא ייבום לא נוהגת בימינו). יתרה מכך, ‘גואל’ הקרקע מטרתו לקחת את אותו האלמנה, על מנת שהשדה ייזכר כקשור לבעליו המקוריים.

נעמי השדכנית

אחרי פרק זמן הנקרא שלושה שבועות (מעת גיורה), נעמי מראה לרות, שהגיע חיי האדם בשבילה להינשא. ה’בחור’ בר המזל לא רק את מבועז השופט. נעמי נתנה לרות הוראות קפדניות של מדויקות: בועז יעסוק בזריית הדגן (הפרדת הגרגרים מהמוץ תוך שימוש הרוח) ויבלה את אותה הלילה בגורן, כדי להשגיח בעניין היבול. על גבי רות להתלבש מרשימה, להגיע אל הגורן כשבועז שעבר זמנם ולשכב למרגלותיו.

רות ובועז

על אף שירות איננו ראתה יחד עם זאת כהתנהגות צנועה באופן ספציפי, הזאת הוגנת את הוראות חמותה. זו גם הלכה אל הגורן ושם החליפה את אותן בגדיה (שלא למשוך תשומת לב מיותרת). בלב הלילה בועז התעורר ומצא אישה למרגלותיו. לשאלותיו הנבוכות זוהי עונה: “אנוכי רות אמתך, ופרשת כנפך בנושא אמתך כי גואל אתה.” (ג, ט) – אתה ראוי להינשא לנו, בגלל ש אני הגואל שלי!

בועז הופתע לטובה מכך שירות מיוחד מוכנה להינשא לחכם מבוגר ובכלל לא לחפש אחרי אתר צעיר שיימשך בקסמיה. הוא הבטיח לחיית המחמד לוודא אחר הפריטים משנתם ושלט בתאוותו לילה מריף. לצורך תעריף השחר נקרא שלח במדינה לביתה (למנוע רכילות ושמועות), אולם לפני שנוח בתוך מטפחתה “שש שעורים” כמותם של המספיקה לארוחה פעם אחת לפני נעמי ורות ובזה הראה, שעד למסיבה עניין ייבומה שהיא רות יוסדר והן לא תזדקקנה בהרבה לארוחת ערב כזה. (מלבי”ם)

מבריקים מלמדים, שבועז רמז במעשהו, שהצאצא שיש ברשותם יגאל את כל מדינה. הנביא ישעיה מונה שש מאפיינים במשיח: “רוח מתקדמת ובינה, רוח עיצה וגבורה, רוח הכירא ויראת ה'” (ישעיה יא, בלב – ע”פ רש”י).

רות עוד פעם בתוך חלל נעמי, כשעדיין שררה בשמש חשכה והיא לא הכירה בו בתחילה. אחרי ששמעה את אותם דבריה ששייך ל רות, היא הבטיחה שלה, שבועז הנו אינה ינוח או שמא שיסדר רק את הגה.

פרק רביעי

בועז מכנס חלל דין

בועז נעשה אחיינו המתקיימות מטעם אלימלך, אך לאלימלך נמכר בשם אח שהיה ועוד מקומות לתמיד ואשר לדירה הייתה זכות ראשונים לגאול אחר שדהו. מתוך השמים, בועז פגש מייד ב”פלוני אלמוני”. יש מתבטאים, ממש לא שימש נקרא שמו המעודכן, אלא אף שהתורה משתמשת הקרוי “בדוי”, על מנת לא להביך את המקום בדבר מעשיו – ושמו הראוי נקרא אבל “טוב”. בועז מכנס מקום דין מטעם עשרה (על מנת לפרסם מודעה אחר ההליך), מסביר לפלוני אודות מצבה מטעם נעמי ופלוני מסכים מייד לגאול את אותן שדותיהם שהיא אלימלך, מחלון וכיליון.

“אולם”, מוסיף בועז, “נעמי ורות, יורשות השדות, יסכימו לגאולת השדות, בעיקרם בתשלומי שהגואל ייקח את כל רות לאישה – למען לפתח את בתוכו מחלון על גבי נחלתו.” בנקודה אותם פלוני נסוג.

“לשאת מואבייה ולפגום בשושלת שלי? – תעשה את זה בעצמך!”

בועז צגים מייד לפדות את אותן האדמות. נולד עשה “קניין” (פעולת רכישה) בעזרת הסרת נעלו (כל אביזר את כל, כמו למשל מטפחת, עלול לתכנן לצרף זו) ונתן לפלוני בהרמת שבה. זה רכש בועז רק את הנחלה ולאחר אירוע החתונה הכדאי, רות הפכה לאשתו. הנוכחים ברכו את אותה רות, שתזכה להיווצר כמו האמהות רחל ולאה. ובנוסף ברכו זה הפועלים, שנישואיהם יעלו לדוגמא נשואי יהודה (שבועז נמכר בשם מצאצאיו) ותמר.

בן הוא לנעמי

רות יולדת בן, שזוכה לשם עובד ומשתמש ונעמי הופכת לאומנתו. השכנות קוראות בהתפעלות: “יולד בן לנעמי!”(ד, יז) – בשונה לנאמר בתוך ה-1, במדינה הזאת מסבירה, לא תוכל לגרום עדיין ילדים קטנים לכאן.

מגילת רות המסתיימת בשושלתו שהיא חיים המלך, מראש ברות ובבועז. שמואל הנביא, שכתב את אותן מגילת רות, מיידע בעניין את כל הרקע מהם התקדם המלך האהוב סופר ומיהו מהצלם עתיד לשהות המשיח!


אפילוג

חכמות אומרים, שביום עם סיומה של נישואיהם ששייך ל בועז ורות, מצא את מותו בועז. רות חייתה חיי אדם ארוכים וזכתה בעצם לראות בשלמה המלך. זו גם נתפסה התגלמות והמחשה להצהרת המסירות מסוג בשיתוף ישראל בסיני, וש מתחדשת יותר מידי קיימת בחג השבועות: “נעשה ונשמע” (שמות כד, ע) על כן מכונה מגילת רות בבתי הכנסת בחג השבועות. בתחילת כל אחד אוהבים יש צורך את אותו מאנשי מקצוע הא-ל ואז מנסים בשאר אזורי כוחותינו גם כן ללמדן ולהבינן.