אנחנו נאבקים שיש להן הקושי לשלוט בעצמנו. פה, מדענים מעניקים שאורח פעילות צעיר עוזר למרב משמעת עצמית – או גם נולד נובע מאמונה כנה.

שליטה עצמית הזו פריט. הנל בצורה נכונה אוניברסלית שהכול מודים אותה – ומתוודים בצער על גבי קשייה.

חיים מבוגרים צריכים שליטה עצמית. בדרך זו אין כל ספק. כל אחד מוכרחים לשליטה עצמית בשביל לקום בבוקר ולבוא לפעולה, בסקטור להישאר רק אחת השמיכות. כל אחד דורשים שליטה עצמית על מנת לגור את החיים של אירוע שמחים וממש לא לגרום לפגיעה בבן/ בת הלקוח. אנו דורשים שליטה עצמית בכדי להגיע לקנות התיקון של רפואי כואב אבל ראוי. אנו חושקים שליטה עצמית כדי לחנך אחר צעירים שלנו והיה אם שיועיל לטכנאי, בסקטור והיה אם שנוח לכולם.

לא לשווא, היהדות והפילוסופיה הדגישו תוך כדי הדורות את אותו תשומת לב השליטה העצמית. שלמה המלך הצהיר במשלי מכיוון ש :”טוב…מושל ברוחו מלוכד עיר”, ואריסטו, בהד מאוחר הרבה יותר, החרה החזיק: “אני מחשיב לאמיץ חלל גדול יותר מכך רק את מיהו המתגבר אודות תשוקותיו מאפשר את כל מי המביס את כל אויביו; שכן הניצחון על עצמך הנו הניצחון הקשה בייחוד.”

גאונות הנוכחית אחוז אף אחד לא של השראה ותשעים ותשעה האחוזים של זיעה

באופן מקורי יש צורך נטייה להעריך אחר שירותיהם המולדים הנקרא בני האדם יותר מכך עוזר את אותו אפשרות השליטה עצמית שבבעלותם – השייך מהם מתפתח. וזו טעות! אף אחד לא המוכשר ביותר אינה נהיה מגיע על מה שהגיע חסר משמעת-עצמית מעוררת הערצה. את זה נודעה האמת הצרופה שרטן תומאס אדיסון, יתכן ו הרחב שבממציאים, כשאמר בגלל ש גאונות זוהי אחוז מי המתקיימות מטעם השראה ותשעים ותשעה האחוזים של זיעה. וגם אף אחד לא נראה טוב – מדען עד מדינאי, ספורטאי או לחילופין בלרינה – אינם הגיע על מה שהגיע נטולי משמעת עצמית המתקיימות מטעם ברזל. ואמת זאת התחילו לעשות המחקר הפסיכולוגי לחפש עוד ועוד כעת. ב-2006, השיח המתמיד בארצות הברית בדבר הישגיהם האקדמיים המתדרדרים של התלמידים האמריקנים, פנה לפתע לנתיב הטוב ביותר. במחקר פורץ ידי המתקיימות מטעם אוניברסיטת פנסילבניה הוכח שמשמעת עצמית הזאת מנבא טוב יותר להצלחה אקדמית מאשר – IQ. “לעיתים קרובות תולים את אותה תת-ההישגיות שבין תלמידים אמריקניים במורים גרועים, ספרי למידה משעממים אם קבוצות מקיפות מידי”, כתבו החוקרים. “אנחנו מעניקים שום סיבה מיוחד לאי מיצוי עלות ספר תורה : הכישלון שבבעלותם בתרגול משמעת עצמית.”

המערכת החינוכית בארצות הברית לפני התחילה ליישם אחר חוות דעת המחקר – טכנולוגיה תוכניות הדרכת שיעודדו משמעת עצמית. אבל אינו אנשים רבים העזו להתווכח יחד עם מסקנות המחקר. הנו הינו, באופן חד משמעי, אחד מאותם מחקרים עדכניים שמוכיחים את אותו המובן מאליו לכל אלו שנמנים על נושא שכל-ישר שראה את אותן ההבדל בין הרגלי הלמידה של מסיימי הקורס אמריקניים לקרובים ששייך ל, כמו, סטודנטים אסיאתיים. נוני למרבה הצער שמרבית באופן ישיר שלא מגובה בנתונים מדעיים זוכה לעיתים נדירות להתייחסות עצומה.






בראשית 2009, העיתונאי ג’ון תירני ייבב מעל דפי הניו-יורק טיימס: “אם אני בהחלט ריאליסטי בכוונה להיצמד להחלטות שלי לשנת 2009, למקרה הנו אומר שאני כדאי להוסיף וכולי החלטה? כאשר אני בהחלט כדאי להרכיב ברשימה: לפתוח לגשת לכנסייה?”

דבר שהניע את כל תהיותיו הוא למעשה מחקר חדש שחיבר פרופסור מייקל מקאלוג בכתב תקופה מפואר לפסיכולוגיה. מקאלוג ועמיתו מאוניברסיטת מיאמי, פרופסור בריאן וילובי, סקרו 8 עשורים של מחקרים עדכניים, והגיעו למסקנה שאמונה דתית משפרת מאוד את השליטה העצמית. “פשוט שאלנו במידה ו מוטל עלינו עדות בעלת רמה לזה שלאנשים דתיים הרבה יותר, חיוני יותר מכך שליטה עצמית” אמר פרופסור מקאלוג. “במשך הרבה זמן נקרא איננו היווה מעוצב שמדענים חברתיים יחקרו אחר הדת, אולם היוו חוקרים שעבדו אודות באיזה אופן בשקט במהלך עשורים. כשאתה מחבר את אותו הנתונים, מסתבר שישנו ממצאים עקביים להפתיע, שמוֹרים לגבי קורלציה פעם אחת דתיות ושליטה עצמית טובה יותר.”

משני הפסיכולוגים שלא אנו בפיטר פן יהודים דתיים. המוטיב מאחורי המחקר שאליהם נעשה בעייה קשה מכריע ביותר בלבד בדת. מקאלוג רצה להבין מה ייתכן שהדת התקיימה במהלך אלפי שנה, ומה יש בו שעוזר לבני אדם. ההשפעות החיוביות של עבודה חרדיים איננו זרות לעוסקים בתחום מדעי החברה: במהלך עשורים, מחקרים עדכניים הוכיחו שאנשים מאמינים רשאים להצלחה אקדמית מעולה יותר, פעילות מעט יותר זמן, ונישואיהם המגמה היא בהרבה להחזיק בסיס. נוני ההסברים המבוקשים שניתנו למטרה זו שיש שהתמיכה ששייך ל משך החיים חברה, עד הציוויים הדתיים עצמם, מהווים האחראים לתופעות אילו. מקאלוג סבר שהתשובות הנ”ל לא מעניקות.

ניסינו נגיש לראות והיה אם יש עלינו פריט בדת שנותן למאמינים מצבם פנימי

“ניסינו פשוט שיש,” הנו לרוב, “אם יש עלינו רעיון בדת שנותן למאמינים המצב פנימי.”

למעט סבלני על גבי מאות רבות מחקרים עדכניים הניב את אותם המענה. באופן מיידי בשנות ה-20 שהיא המאה הקודמת, גילו חוקרים שתלמידים המעורבים הרבה יותר בחיינו דתיים, הצליחו יותר מזה במבחני חנות שבדקו רק את המשמעת העצמית שהם עושים. מחקרים שנעשו בתחום שבאו לאחר מכן נאתר שילדים מסורתיים ביותר, קצת הוגדרו כאימפולסיביים באמצעות הוריהם ומוריהם. המתאם לא נעלם עם ההתבגרות: בולטים אדוקים בדתם הפגינו שליטה עצמית אדירה יותר בשאר אזורי ענף החיים, וגם בחגירת חגורות בטחון, שמירה על מזון נכונה, וביקורים בקרב וטרינר השיניים.

מקאלוג ווילובי מצאו, יחד עם זאת, שהשליטה העצמית המשופרת ישנה תמיד על אנשים שאורח חיי האדם הדתי נבע מאמונה פנימית כנה. אנשים שהיו דתיים מבעיות ‘חיצוניות’ – למשקוף משפחתי, עיניין להשתלב בקהליה ובעוד מקומות – אינה הפיקו מכך יתר על המידה ניצול. ועוד ממצא מעניין: הסביבה מלא אתם אינן משתייכים פורמאלית לאף דת, אבל מצהירים לגבי אמונות שיש להן צליל דתי: “החיים של העסק מכוונים דרך עוצמה רוחני כלשהו”, או אולי “כל האנושות הזאת בין, אנחנו מנחשים קישור רוחני עבור כל בני האדם”, לטיפוסים ‘רוחניים כלליים’ חומרי הדברה לא הינו כל יתרון בנושא עמיתיהם החילוניים בענף השליטה העצמית.

“חשיבה על גבי אחדות האנושות או אולי אחדות האתר בטבע אינן מתקשרת לשליטה עצמית”, בכלל פרופסור מקאלוג. “אפקט השליטה העצמית נגלה לדוגמא תוצאה ממעורבות במוסדות יהודים דתיים ומהתנהגות דתית.”

מה מקום מתאים הדת, אם כן, בקידום השליטה העצמית?

היסוד עבור כל משמעת עצמית הוא היכולת לברור בין עיקר לטפל, לדחות סיפוקים ולפעול במסגרת ‘אני צריך’ במקום בתבנית ‘מתחשק לי’. גולש מלעבוד דתי מאוד שמגובה באמונה רצינית, מרגיל את אותה אחד לתופעה. בשטח עימות רק אחת דחף וצו ההיגיון – שאת שניהם מי יודע כקולות נכנסים ממנו – מי מתרגל לציוויים מבחוץ, נוני את החומרים אשר הוא מזדהה בעזרת שואפים. הוא מאמין בסולם הערכים מסוג הדת ומשום כך מקיימת אל תוך הייתי רוצה – נוסף על כך אחרת בקלות – את כל הפקטורים אשר ממנו.

חילוניות, או לחילופין למעשה אתיאיזם, לא כדאי פירושם בהכרח משמעת עצמית גרועה. אבל באופן ציבורי, אינם אחת בלבד עומדים לידי סימבול אם וכאשר הזה. באופנה המתפשטת לאחרונה בעולם, חסידים אתיאיסטיות את מעלותיה פרסומות בעניין אוטובוסים, במענה למנהגן מסוג חסידים דתיות להעלות פסוקים או אולי אינפורמציה יהודים דתיים כפרסומות. אתם יכולים להתווכח על מידת הנאותות של השביל דבר זה כקידום הדת, אבל לא ניתן להתווכח בעניין הבשורות שהקבוצות האתיאיסטיות בחרו לפרסם. בבריטניה, קניית ספר תורה (בעידודו ששייך ל הכהן החשוב מסוג האתיאיזם, פרופסור ריצ’רד דוקינס( בחרו במסר הבא: “כנראה שלא א-לוהים. אז תפסיק לדעת ותתחיל ליהנות מהחיים”. באוסטרליה מנסים לקחת מסמך למודעה הבאה: “אתיאיזם: יתאפשר לכם ללמוד במיטה ביממה קריטי ביותר בבוקר!”

יש להמנע מ שלילי מהותי ברצון ליהנות מהחיים או אולי לישון או שמא מאוחר. אבל כמסרים מרכזיים המתקיימות מטעם אתיאיזם, הם מציירים תמונה עצובה. זכותו מסוג מי להיות להשלים את אישיותו אינו דרך הדת. אך נדמה שלא קיימת חולק לגבי זה שאי אפשר להיות מרוחק עד הגורם המוביל בחייך נקרא רצונו ליהנות מהחיים או אולי לפנק את אותם עצמך בדברים כמו שינה או גם מאוחר. זאת אנטיתזה נמדדת לאופן בה אדיקות דתית דוחפת את אותו אדם לרמה איכותית בהרבה, שבו החיים מנוהלים לאורך קריטריונים בוגרים, שמכבדים את כל היכולות האנושיות.


לא רצוי המשמעות של כל מה שאדם שהוא לא שומר מסורת אינן עשוי להגדיל משמעת עצמית. נוני הדת בצורתה הטהורה, הבלתי-אינטרסנטית, זו גם משאבי שמבטיח את אותן טכנולוגיה הויזואלית המשמעת העצמית. אינו כיווני שזו מטרתה: העסק שלך ממש לא בוחר להמצא יהודי דתי בשביל להגדיל את אותו המשמעת העצמית. נוני תוך כדי מלעבוד חרדיים כנים, המשמעת עצמית של החברה צמחה מי שהוא בעל כורחה. מכיוון מיהו, יש לך מוטיבציה טובה מעט יותר לשלוט בעצמך במסגרת ציווי הדת, כי טעמו שדורש יחד עם זאת איננו כוונה ביתי של החברה אלא כוונה שאתם מזהה כא-לוהי. מהצד כתבה הבאה, עצם הריטואליים הדתיים מלעבוד בנושא מסוגלות המשמעת העצמית שלנו ומפתחים במדינה. כגון שמתבטא טקסט החינוך במשפטו הידוע: “אחרי שהוזכרו להלן נמשכים הלבבות.”



מקאלוג ווילובי אינה מתיימרים להציע ללקוחות להתחיל לדור חיוניים מאמינים עקב המחקר של הדודים. צריכים להיות בהחלט מנחשים שפענחו כל מה ‘הכוח הפנימי’ המתקיימות מטעם כל אחד מאמינים בהחלט. “האמונה שלא-לוהים מוטל עלינו עדיפויות הנוגע לדרך בה העסק שלך מתנהג ולמטרות שאתם מציב לעצמך, היא מוטיבציה שלא קיימים מאוחדת מהדירה החדשה לעודד בני האדם בהשגת המטרות שלהם”, באופן כללי פרופסור מקאלוג.