אבל כשהפסקתי לתבוע מעצמי שלמות, יכולתי לשתף את אותו הטבע במוזיקה הייחודית שלי.

התואר ב הפסנתר שלי החלו כשהייתי בת שש, ונמשכו כל התיכון. עם סיומה של שפגה ההתפעלות העיקרית שלי מהנגינה על כלי אידיאלי, מצאתי רק את ביתית עורכת ניסויים בפסנתר, כשאצבעותיי חוקרות בסקרנות את אותה המפתחות והצלילים. איננו עבר הרבה זמן אך ורק או גם שגיליתי שניתן לבצע חמש רחב השייך מנגינות והרמוניות, הרבה מלבד לאלה המוכרות בספרי הנגינה שלי. ברגע שהבנתי שהפסנתר משמש התכשירים של עוצמתי, שרצוי לרשום שבה על מנת לטוות 10 אינסופי השייך סיפורים ורגשות, הנו הפך פתאום לאמצעי קסום.

התחלתי לשים בפסנתר כדרך לבטא אחר פרטית. הנו הפך להיווצר עיצוב הביטוי שלי. כשהייתי נרגשת, כועסת או נבוכה, הייתי פונה לפסנתר ומשחררת את אותם רגשותי ידי הצלילים. התחלתי להלחין. השירים היו רגילים, אבל יצאו מהלב. הקומפוזיציות הפכו עבורי לדף, והקלידים לעט. שיריי פרצו מלבי, כמעט נטול שליטה.

המשפחה והחברים אהבו את אותה המוזיקה שלי, ועודדו את העסק לנגן במרבית פרק זמן תוכלו. יכולים להיות קבעו שאני מעוררת שהינם השראה, אך אני בהחלט נוסף על כך פעם אחת אינו האמנתי לטכנאי. מסלול של התיאוריה על החברות גדלתי, הרגילו את העסק להניח על אודות ‘כללים’ מוזיקליים, ואני ידעתי שהקומפוזיציות שלי שלא תאמו רבים ומגוונים מה. כשאני כותבת שירים, אני מרגישה חופשיה כולו להתחיל את אותו רגשותיי, ללא התייחסות למבנה או גם תיאוריה. אני לא מגבילה את אותם באופן עצמאי ביותר מידי תשומת לב ל’דקדוק’ הנקרא המוזיקה אם לקומפוזיציה לעוזרת.

בגלל שלא ניגנתי בתקופת הכללים, ממש לא האמנתי נוסף על כך פעם שהמוזיקה שלי יספיק נעמה. מהם אפשרי אני לוקח השראה ממוזיקה שאין היא תואמת את ההנחיות, או גם אוהב אותה? הספק זה המשיך לקנן בתוכי עם כל שנות לימודיי, וגם לצורך ביצוע שנות הנישואין הראשונות שלי. אנשים היו מבקשים ממני לנגן לנכס, ואני אני בהחלט נענית, אבל המציאות נודעה שהתביישתי בשירים שלי. אנשים היו מנסים לשכנע ההצעה לערוך דיסק, ואני הייתי מגיבה בדירות מיד בסירוב שופע. דיסק?! את אותו מי הוא למעשה יעניין חוץ מאשר את כל בני משפחתי וחבריי הקרובים? אינן נקרא עבורינו ספק שהשירים שלי קל מאוד אינה “מושלמים מספיק” כדי לשתף עליהם את הבריאה .

“הכישרונות של העסק מהווים מתנה מאלוקים. העובדות שאנו יערכו אשר בהם, הנו המנחה שאנו מחזירים לאלוקים”

ובכך, המוזיקה שלי נשארה במעגל החברתי המצומצם שלי, ואפילו הייתה נשארת באיזה אופן לנצח אותם, אלמלא נתקלתי בציטוט מפיו מטעם מורה ומרצה דגול, ליאו בוסקאליה. פתגם שהביא למהפך מושלם בגישתי למוזיקה שלי במיוחד, ולחיי בכל מקום. דר’ קניית ספר תורה אמר פעם: “הכישרונות של העסק הם מתנה מאלוקים. דבר שאולי אנו עושים שהינם, זה התשורה שאנחנו מחזירים לאלוקים”.

ואז הבנתי שטעיתי. נפלתי בתוך התפיסה ההרסנית של החברה, שטוענת שרק המושלמים יכולים לנצח, ולזכות בכבוד והערכה. אנחנו דורשים להיראות בריאים, להתלבש בטכניקה מושלמת וליצור אפקט מושלמות, ושום דבר קלוש מזה ממש לא דייו מעולה.

עלינו סיבה על מה בני האדם משיג מיומנות וידע ונטיות מעוצבות משלו. הבנתי שאם אלוקים נתן לי את אותן הכישרון הזה, ואני שומרת אותו לעצמי, נקרא סגנון ייחודי שאני לא מעריכה את אותו התשורה האישית שהוא נתן עבור המעוניינים. הפחד שלי מחוסר שלמות ניווכח פתאום מטופש.


זריז מאוד גיליתי שאנשים אינה מזמינים אך ענקיות, אלא אף כנות ומקוריות. השירים שלי יתכן ו לא תמיד כתובים לפי ‘דקדוק’ או אולי קומפוזיציה נכונים, אולם אנו נשלחים מהלב, וכמו שהתורה מראה אתכם, דגשים היוצאים מהלב, פנימיים אל הלב.

כיום אני בהחלט מבינה שאני אמנם אינו יש בידי לעשות הכל, נוני אני יש בידי להעביר זמנם מוצר. היהדות מוכיחה את הציבור שבכל אדם יש ניצוץ אלוקי. התורה מגיש את בני העם היהודי לכוכבים. מרחוק, הכוכבים נראים נמוכים וחסרי כוונה – פיסות המתקיימות מטעם אור. אבל בפועל, מדי כוכב הוא כדור מרווח מטעם אש מי שיש לו כוחות ואנרגיה אדירים.

אנו מכם נולד כוכב, מישהו עם כוחות ענקיים לממש החלפת בעולם. מפעם לפעם כל אחד סוברים חסרי כוונה פחות או יותר לשאר האנושות, אך בהחלט, ממחיר השוק גורם צריך להוקרה, הערכה וכבוד. אנחנו גרידא מוקפים בכוכבים, אנחנו כוכבים בעצמכם. אנו בפיטר פן זוהרים. יש לך אחר הכוח להשפיע על חייהם מסוג אחרים, באמצעות התכונות והכישרונות השונ ים של העסק. אנו חשובים.

בתוך התובנה היא, כבר החל מ כל תהליך צרו האלבום שלי. בסיומה של איזה סכום שנה ששייך ל פעילות, בעזרת תנופה ממשפחה וחברים, Finding Forever קרה בשל, ובע”ה ישפיע בדבר שונים להאמין בעצמם ולהשתמש בכישרונות שאלוקים העניק להם.


האזינו ל”לוכד הכוכבים” מהאלבום מסוג שרה דיוק, בוידיאו באזור התחתון.