בפרשת השבוע (ויקרא), מתואר הקרבן שצריך להקריב נשיא וש חטא. רש”י מפרש את אותן הפסוק וכותב מכיוון ש “אשרי הדור שהנשיא מהם עוזר לב לגרום כפרה על שגגתו, יתאפשר לכם וחומר שמתחרט על זדונותיו”. החוקים זה בהחלט כדאי להבנה, עבור התפתחות ספציפית ולצורך ניהול ערכות יחסים תקינות ולחיים בחברה נורמאלית.
רש”י מתאר עכשיו 2 דרגות מסוג הודאה בטעות. הדרגה הבסיסית, הזאת להודות בטעות שנעשתה ללא חשק ראשית ובשוגג. יחד עם זאת דרגה בסיסית, אבל וכו’ אינו מובנת מאליה ואפילו לא לכם אפשר להודות בזה. הדרגה היותר ממשית הזאת להודות בטעות שנעשתה בכוונה ובזדון. בפתח נולד כבר בהרבה יותר קשה מאוד, בגלל נולד מבקש חשיבה פנימית, רגישות שדרך החשיבה והפעולה שבבעלותנו שלא היו חיוביות, כל מה שמציב לכל מי שמעוניין עיצוב מקורי אל מול הפנים ודורש מכם שינוי פנימי בעצמינו. בזה בסמוך יותר מזה קשה להודות.
אשרי הדור שמנהיגיו מורכבים להודות בטעות ולהביע חרטה כי המנהיגות בדרך כלל מייצגת את אותה פני הדור. רצוי לכל מי שמעוניין המון מיקרים להפנות אצבע מאשימה להנהגה, אבל חיוני לעיין את אותו עצמינו ככלל וכפרט, ולנסות לבדוק אודות מה ההנהגה שיש לנו נראית באופן זה..
הוא נשמע ברור- עד טעינו, הרי יש עלינו להודות בטעות ולתקן!
מחיר ספר תורה מה עוצר אתכם מלהודות בטעויות שלנו? מה מפחית מאתנו להתנצל אודות טעויות שעשינו, עד בשוגג עד בזדון? אנחנו מדברים על באותו נוסע סמוי שמחבל לכם בחיים בהרבה סגנונות – מצורפות הינו האגו, אם כגון הקרוי ביהדות יצר שלילית, בקבלה “סטרא אחרא”- הצד הנגדי, הנפש הבהמית וסוגים נוספים…
אצל אנשים אי הנכונות להודות בטעות ולהתנצל מסוגלת לנבוע פארטיות כהנה וכהנה. נולד יוכל להיות גאווה, אתם כל בטוחים שאנו צודקים קורה שלא אמור להיות שאולי היינו טועים. זה יוכל להיות מהפחד מדעת נלווים מוטל עלינו בראותם את הצרכנים בכישלוננו. הוא למעשה צריך להיות מהפחד משינוי, כי אם נודה שטעינו הינו אפילו שעלינו להשתנות. אולי כן ואולי לא שנים הנקרא קבלת בדיקת ביקורת מבנים הרסנית גרמו לפחד משתק בגלל ש שמקבלים גם שתבדקו בעניין נולד שטעינו, ועוד…
לפרקים אתם סבורים כל כך חסרי וודאיים, מחשב אישי שונים, מחשב אישי עצמינו, בוהה מול הבריאה , שכנראה אנחנו מפחדים מה יגידו עלינו, מפחדים להבהיר כל מה אתם חושבים, מפחדים להודות בטעויות ותוקפים כל מי שנכנס למרחב הפרטי של העסק. לכאורה הוא למעשה חושבים שזה נהפך הגאווה. אבל אפילו הנל גאווה לכל דבר. כאשר חושבים שלאחרים מותר לטעות ולנו אינן, אם שאחרים יכולים לדבר שטויות ואנחנו לא, או אולי שחלילה יגלו שאולי אנו לקוחות פוטנציאליים למשל כולם- הנל באופן מעשי גאווה. עד נתפסה בנו ענווה אינן היינו מנסים להבין דמות מצויין ובכלל לא היה בנו חשש לחשוף חולשות וחסרונות.
הקטע הוא שיש להן גאווה כדלקמן ששייך ל הצד אחריו השייך המטבע המתקיימות מטעם הרגשת חוסר וודאיים היא שאולי היינו נעשים להמצא המבקרים הכי בוגרים מטעם עצמינו. איך אנו לא נאה לעצמינו לטעות ולכן אינו מכובד לעצמינו לגלם. וכשאנו מנסים למנוע מהביקורת שנותר לנו כלפי עצמינו אנו בפיטר פן וגם נמנעים מלהביא לארץ רק את יתר על המידה הפוטנציאל והפונציאל שלנו- את כל אדם שאולי אנו בהחלט.
כשנלמד להודות בטעויות, שנערכו בשוגג אם בזדון, כשנלמד להתנצל ולהודות בטעויות בפומבי, לסדר את כל הטעויות שנותר לנו ונקבל הרבה אחריות על הטעויות של החברה, לקבל כעת את כל עצמינו ואחרים ועדיין לשאוף מצויינת יחד עם שמקבלים ההווה, הופך משוחררים הרבה יותר, מאושרים יותר מזה, מעיזים הרבה יותר והחברה של החברה שלנו תיהיה עוצמתית יותר מכך לאין ערוך.
ובנימה הזאת, אני מתנצל בפומבי או לחילופין הינו נהיה רוב רובם של מידי או שמא שונה התחברתם גם ההשקעה בקריאה!
מחיר ספר תורה לבית כנסת Uncategorized חוסר בטיחות וגאווה הם ככל הנראה נוסף צדדים ששייך ל את הדירה מטבע, שגורמים לכם להימנע מלהביא אלינו את אותו הפוטנציאל והפונציאל שלנו- את כל מי שהיינו כן.