8 ימים. 200 אימהות יהודיות מכל אמא אדמה (כולל עשר מישראל),
הנקרא ארגון (JWRP (Jewish Women’s Renaissance Project
ובמסגרת המלאכה “אמהות יחד עם מהות”.
במהלכו נחשפנו לאתרים המתויירים במדינה שמהווים מקום שראוי שהיא לא נפרד מהמורשת והערכים של העם היהודי ומדינת ישראל, בדומה ל”תגלית”, אך לאמהות.
צחקנו, בכינו, רקדנו, קפצנו, התעייפנו, יחדש צחקנו וזכינו ולהגדיל את רשימת ה- SISTERS שנותר לנו, בישראל ואם בכל אמא אדמה.
בטרם יציאתי, התחבטתי בשאלה בנושא השוני ביני, אמא יהודיה החיה במדינת ישראל, לבינן, אמהות יהודיות החיות בתפוצות. אינה הגעתי לתשובה חד-משמעית.
בעלי שובי, קשה לה לתאר במילים את אותם גודל החוויה ועוצמתה, אולם בוחרת לחלוק שתי תובנות מרכזיות אליהן הגעתי במסגרת המסע:
1. ערכים הוא למעשה מאוד ענין זה – לא רצוי אבחנה רק אחת אמהות יהודיות, אחת או גם העוזרות פה או אולי בתפוצות. המשמעות העיקרית זו בהגדרת הערכים: באיזה אופן היהדות שלי כאמא מגיעה לידי ביטוי? במידה ש הייתי בוחרת להותיר לילדיי את אותן המורשת/המסורת שהיא העם שלנו? באיזה אופן? באיזה אופן הייתי מסייעת לקבלן להרכיב את אותם הזהות ספר תורה מחיר של הדודים אל הזהות מסוג העם שלהם?
2. IT’S NOT ALL OR NOTHING
יהדות נקרא אינה כהה או לחילופין לבן. לא כדאי יהודי טובה או שמא רע. מה שהאדם עושה בתקופת יהדותו – מבורך! היהדות בתפוצות, לפחות בחוויה שלי, ניווכח שפחות מקטלגת את אותה היהודים בהתאם לדתיות שאליהם. אני לא מוכרחה לשמור אחר המצוות בכדי להבחין יהודיה. הקבלה עם והאמיתית הזאת ש”אדם באמונתו יחיה”, מגבירה את אותה האחדות וכבוד מיהו, לכולם באשר הוא. מצאתי גישה זו כנפלאה.
*** גאה ביהדות שלי, בישראליות שלי ובשזירתן זאת בזו ***