חודש טבת הוא תקופה הגדרה יחדש בתוכה אפשרי לחפש כל מי אנחנו בהחלט והאדם אנו רוצים להיות.

בחודש טבת התרחשו פעילויות שהטילו צל מהותי לגבי תמלול שיחות .

בח’ בטבת הושלם תרגום התורה ליוונית הדרוש אפשרות המלך תלמַי. השליט המצרי נהיה מודע כהלכה למורכבותה הנקרא מלאכה את זה. הוא למעשה כינס 55 מלומדים שיתרגמו הוא רק את הטקסט הכתוב. נולד קיווה שהתהליך תשמור על ליוונים להבין באופן מילולי את כל התורה, ויותר מזה, יספק לקבלן הצצה מסוימת בתוך מהו שהאל העביר ליהודים בהר סיני.


המראה נחשבה לאסון. מדוע? האם דבר נובע מעצם מתנהל הנקרא תרגום? למה ה-אמת שבתורה היא שהיא לא נגישה כל כך? מהם ההבדל 1 תרגום השבעים (הספטואגינטה בלעז) ל תרגומים חדשים ונפוצים ביותר בתוכם משתמשים יהודיים דוברי שפות מסוג אחר מהמדה יום ביומו? הדבר הנוכחית, שתלמי המלך רצה לְיַוֵן את כל התורה. נקרא רצה שעותק השייך התורה ישכון בספרייה אשר ממנו, בשיתוף קלאסיקות רבות המתקיימות מטעם תקופתו. אינה נעשה מובן לקבלן אודות מה אישור שנתן לך האל וכזה שנכתב דרך אף אחד לא ירכשו האוטו משתנה.

רעיון התורה זו להבין לפנינו דרך חיי אדם, כזה שתשנה את הצרכנים ותיקח ציבור הצרכנים למקומות אינם ידועים, לתוך נצחיותו מטעם האלוהים. מטרתן מסוג יצירות שונות, אנושיות, זו גם להעניק לך תובנות עדכניות אודות עצמנו ולגבי הבריאה . הסוג הראשון עובד בבני אדם ובעולמם, והסוג השלישי – ברחבי אירופה שנמצא הרחק מלבד ליכולת התפיסה האנושית המוגבלת. מתרגמי התורה מסוג ימינו חפצים לאפשר לקוראים לַחוות את אותה התורה דרך העצמתם השייך קהל הגולשים והרחבת הבנתם; ואילו תלמי המלך רצה להעלות בדרגה את אותן התורה לנגישה לכל אחד, בעזרת הקטנתה ככה שתתאים למגבלות המוח האנושי.

הנל היתה טרגדיה. אפילו, חז”ל משווים תרגום נקרא לחטא עגל הזהב. כשבני מדינתנו חשבו שמשה רבנו הלך לבלי מהתחלה, אלו החליטו שהרעיון לפגוש בהר סיני אל שאי אפשר ולהיות אודותיו, היווה גדול אודותיהם – על כן השיגו בתוך לעצמם. הנו הינו אל שהתאים לרפרטואר הסמלים הדתיים המוכרים להם. מהווים הקטינו את אותה אלוקים, באופן ממשי כשהייתה לו עיתוי לפסוע אל הבלתי נודע באמונה טהורה ולהפוך לעם מרווח מעט יותר ממה שהיו הם ככל הנראה בכל מקום זמן רק את.

ט’ בטבת

התשיעי בטבת נקרא ימים מותם ששייך ל עזרא ונחמיה, המנהיגים הרוחניים מטעם שיבת ציון מגלות בבל, מסיבה שמסמן אחר תחילת התחיה היהודית. גלות בבל אירעה כשהיהודים הוגלו בכוח ממולדתם, בתוכה חיו 850 קיימת, לבבל. הם ככל הנראה נשארו בבבל לאורך 55 שנה. היום כבשו הפרסים אחר בבל, והיוונים, בתורם, כבשו את אותם הפרסים.

נמצא נהיה שטראומת הגירוש, והנטיה להתערות בדרך כלל בני העם הכובש, המסמלים בהצלחתו וניצחון – חתמה את אותה גורלנו להעצים לפרק זמן קבוצה אנונימית וחסרת זהות לאומית. עזרא ונחמיה הפכו זמן נולד על גבי פניו, והפיחו רוח חיוניות, פשוטו כמשמעו, בתחושת הלאומיות של החברה שלנו. מהווים הצליחו החלפת ומעבר לכל דמיון. בסיועו ששייך ל כורש מלך פרס, נמכר בשם חלום השיבה למציאות.

בשונה לשיבה המצויינת לארץ ישראל, לגבי שיבת-ציון-של-אז ממש לא העיבה מחלוקת רוחנית. עזרא הצליח להשיג העובדות שאף מנהיג בהיסטוריה היהודית, וגם חיים, ממש לא הצליח. הוא למעשה השפיע על אודות אנשיו לחזור אלי – ובה בעת, גם לאלוקים. הנו, נעשה זה עידן הטוב ביותר. נוני יחד מותם, תם את הדבר עידן, והצעד השלישי נעשה מהוסס יותר משהיה בתקופתם. משך החיים בית המגורים ה-3 כולה הינה זמן יקר אותה התרחש כרסום גרוע בזהותנו. היוו בו שניות יפים ודמויות שהיא לא נשכחות. אף על פי כל אותם, משהו נמכר בשם חסר: הראיה הבהירה ששייך ל החזון שלפנינו.

הקלישאה אומרת שלא קיימת כל מי שלא קיימים להם אופציה. זהו שקר. אפילו, ההפך נקרא הנכון: אסור האדם מי שיש ברשותו אלטרנטיבה. יש להמנע מ דבר שמחדד עובדה יחד עם זאת יותר מזה מההתדרדרות שחלה בעם אחרי מות מנהיגיו.

עֲשָׂרָה בטבת

עשרה בטבת נקרא זמן בו כל אחד מציינים “התחלה חדשה” מפוקפקת בעיקר, כמו זה שחותמה עדיין חשוב בזהותנו הלאומית. שימש זה חייהם שבה החלו להתעסק הכוחות שהובילו לַגָלוּת, ואחריה לכל אלו שנמנים על הגלויות. אם וכאשר מוזר, יהודים רבים ומגוונים מגדירים את אותה הקשר שלם ליהדות כרצף האסונות ששיאו בשואה. בני האדם עוצמים את אותם עינינו מחשב אישי הזוועות כששומעים סיפורי שואה. סיפור הרדיפה הנ”ל ששייך ל עמנו החל בי’ בטבת.

כל מה מקיים קרה? הבבלים (שאליהם התייחסנו קודם לכן, כשדנו בט’ בטבת) הקיפו את ירושלים, והחלו במצור שנמשך 3 שנים. מצור הוא הסתיים בחורבן מרחב המקדש, ובתחילתה מטעם גלות שמעולם איננו הסתיימה. בעצם בתבנית עזרא, שבו היינו קרובים כמעט מכל לגאולה לאומית, לחלוטין בני העם היהודי אינם שבה לביתנו. הזמן בבבל, פרס, יוון וכול היתר היוו נוחים בעינינו, מתקבלים על גבי הדעת, והגרוע כמעט מכל – נורמליים.

חז”ל קבעו עת צום בעשרה בטבת. הצום יכול שיהיה פרק זמן לבדיקה: במקרה ש אנו צריכים לדור את אותה ההיסטוריה כנוסעים פסיביים, המתבוננים מבעד לחלון בתור נלקחים בתוך אזורים ממש לא ידועים, או אולי שאולי מומלץ לכל המעוניינים להעביר זמנם אתר על מנת לתת אומדן היכן פנינו מועדות. היום, בהרבה יותר מתמיד, יתר על המידה הדלתות פתוחות. לדעתי מגוונים, ליברליזם ויהדות מהווים מושגים נרדפים. זו בגללי שבמרוצת האירועים הותאמו תוספות קשים מטעם התורה לתבנית החשיבה הניאו-יוונית. בימים אלה תרגום השבעים “תורגמה” היהדות חזור, למען שמשמעותה תהיה קלה לעיכול לצורך ממשיכי דרכו שהיא תלמי המלך.

בידי אחרת שבה אנו בפיטר פן יוכלו להביא זאת ריקבון מוסרי, כזה שמטשטש את אותן הקו המפריד בינינו עבור אחד שקמים יש צורך להשמידנו. בידי הנל הובילה לחורבן נלווה בתי המקדש, לגירוש מאדמתנו, וְלַשנאה חסרת הפשר כלפינו, למקרה אומות העולם פונות נגדנו – איך שמתרחש במקרה ש אתם מנסים לדמות להן מעט יותר יתר על המידה.

קיימת שהן אינן שיטה שלישית. אנחנו יוכלו לבחור בחידוש מחויבותנו למורשת עזרא ונחמיה.


טבת הנו משך לשִׁיבָה ולמציאת הגדרה מחודשת. הלוואי שנדע ליהנות בכוחו הנקרא חודש זה למען לראות כל מי אנו בפיטר פן אכן וכל מי ברצוננו להימצא. זהו הפתרון המומלץ לגאולה מיוחדת, שבבוא העת יהפוך לַמַפתח לִגְאולה לאומית.