בהרבה מעשרים קיימת חלפו מהעבר את הפעילות רגע. הרגע במדינה נהג שיכור דהר לעברנו בזמן קצר מטעם למעלה ממאה וששים קמ”ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בו חייו עצר מלכת. כשהכל נקרא חשמל וחושך בצוותא. כשקול ההתרסקות שימש בכל חזק, שהוא נראה בערך למשל דממה. אני בהחלט זוכרת את אותן העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
הינו שחילצתי את אותן באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה יחד עם חתכים וחבלות שטחיות לא רק , נמצא על פי רוב הזוי. הרגשתי כאילו הקב”ה קל הרים אותי בתוך חיי האדם שלי בשניות האלו, והחזיר ההצעה מהתחלה שלמה. בימים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אך הינו הרג אחר החבר אידיאלי שממנו שישב במושב שלידו. אני בהחלט אך ורק ילדת יום הולדת, והרגשתי חובה לדבר שיש להן הנהג, נוני שלא ידעתי למה אם מה ממש הייתי רוצה לומר.
במעבדה, ביררתי את אותן הכתובת שלו ושלחתי להם מכתב. הייתי אל יחס שהתנגשת בתוכה. מצטערת לשמוע שאיבדת את אותה החבר הטוב ביותר. הייתי אינו יש בידי בכל לשער את אותן הכאב שעובר של העסק שלך. מקווה שתתאושש ותמצא ידי מיוחד לגור.
לא רצוי עבורנו עניין אודות מה שלחתי את אותם המכתב. אינו ברור את הדירה ובאמת אף אינן רציתי להבדיל, אבל נולד שינה את אותן את החיים של. משמש פיצל את אותם תוחלת חיי, נטול שהתכוון למטרה זו, לשני פריטים – הינו שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לפני אף התחלתי לגדול כן, תיכף ידעתי אתר שרק במקצת בני נוער יודעים: הייתי עשויה למות. נקרא יכול להוות עם רגע, ודבר זה הוא עפ”י רוב קרה פעם. מאיזושהי פקטור איכות החיים שלי קורה תהיינה מושפעים בחיים שלו שהיא הנהג אבל מכוחו השייך את הדבר שניה במהלך החיים. כשחיי וחייו השתנו לנצח אותם.
חשבתי בעניין התאונה בתקופה האחרונה, כששמעתי אחר שיחתו הנקרא יהושע פראגר: “בחיפוש אחר בני האדם ששבר את צווארי”. לא מומלץ עבורינו צ’אנס להתחרות בסבל שממנו, זה רוב את כל כולו. נוני נקרא לקח את אותו הסבל הוא, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל אותו לישוב לגמרי, מקום מתאים שיכול להדריך וללמד את כולם הדבר אומץ. כשיהושע הינו בן 19, תאונת אוטובוס מסובכת בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את המקום משותק בחצי מרכז. נקרא נאלץ להוסיף היאך לנשום מחדש בכוחות למכשיר שלו, ואז נקרא מרותק לצורך עבודת עוד שנים לכיסא גלגלים. נקרא עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג’ והצליח להוסיף לפנות יחד עם מקל. משמש הפך לעיתונאי וכתב עשרות מאמרים. עשרים קיימת לא לפני התאונה זה חזר לארץ ישראל על מנת לדרוש אחר רק את הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותו צווארו.
“שם, על כביש 1, חשבתי דבר מצפה לנו. עאבד יחבק את העסק. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד ‘אני מצטער’. ואז התחלתי להניח, כמו שחשבתי מזמן לזמן ראשית, דבר איכות החיים שלי היו רבים ושונים עד מיהו זה בהחלט אינה היווה פוצע אותך… מי הייתי? אם עאבד איננו היה פוצע אותך, לחלוטין הסיכויים שהייתי החיים מומחה בתחום, כולל בתוכו ואב”.
העובדות שיהושע רצה באמת היה למצוא התנצלות. הוא רצה לקבל את כל המלים: “אני מצטער”. למקרה תווים הללו ביצוע לכפר על גבי מאות ההפסדים מהעבר שבה תאונה נוראית? במידה ו התנצלות מסוגלת לסדר את אותו חלומותיו המנותצים? אם הזאת עלולה לרפא את עצמותיו השבורות או אולי לשקם את אפשרות התנועה המוגבל שלו? אינם. נוני הינו במרבית אופן רצה לקבל זה. זה רצה להסתכל לגבר זה בהחלט בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות על אודות הכביש כשמאחוריו עומדות 30 עבירות תנועה עבור. לגבר ששיתק נוסף כל אחד והרג כל מי נוסף.
פראגר ידע דווקא מהם שמו והיכן זה גר. אזי הינו קנה עציץ בעזרת ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית בכדי לחפש את אותן עאבד. נוני כשיהושע ישב לסיכום פסוקו של עניין בסלון ביתו הנקרא עאבד, לא זכה את אותו ההתנצלות לעוזרת זה כל חיכה. במקום זה, הערבי דיבר בדבר הסבל האישי מתוכם. תמלול הקלטות מחיר חזר ותיאר מהם התאונה שלא קרתה באשמתו. יהושע לעקל שעאבד לכאן לא יתנצל. נקרא בעצם שלא יכיר בכאבו אם בנכותו של יהושע.
אולם בסקטור כעס, שהיה יכול שיהיה נבון עד מאוד בהמשך בנסיבות, יהושע אמר שבאותו שניה, כשהוא סוף סיום ישב פנימיות לתוך מרחב בוהה מול הגבר שלקח אשר ממנו יותר מידי לרוב, הינו הבין שעאבד איננו מי טוב או לחילופין שלילי. נולד נגיש אף אחד לא מוגבל שחי פועלים חסרי שתבדקו. ואז יהושע הרגיש אשר הוא יוכל גמר גמר להתקדם.
“היה לכם די הרבה מה לרשום לעאבד”, אפילו יהושע בשיחתו ל-TED. “רציתי להגיד לנכס שאם משמש נהיה דווקא מזדהה תוך שימוש מוגבלותי, הנו נמכר בשם בסדר. בני האדם אינו בטוחים שבעיות הלב התחממות יתרה של המכשיר בעוצמה רחבת ידיים מעט יותר מאפשר משאית דוהרת, שבעיות הנפש גדולות וכו’ הרבה יותר, פוצעות יותר מזה ממאה צווארים שבורים… רציתי לשים דגש לדירה שלא רק המשתקים והמשותקים רוצים להשתכלל ולהשלים בעלי המציאות, אך כולנו חשוב לעבור הנל – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם….”.
לרבים מאיתנו מוטל עלינו ‘לפני’ ו’אחרי’. אילו שניה במדינה חיינו השתנו לאורך זמן. בנוסף עבורנו. בסיום תאונת המכונית שלי, חשבתי לרוב על אודות זאת חלקיקי דקה שבם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. מהם ראיתי את אותן תחולת החיים של – את אותן העבר הקצר שלם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו דקה, כמו למשל מאור שנמשך וחוזר בתוך מכשיר אייפון שלו. ישבתי על גבי צד השביל, בתוספת ל הרכבים המרוסקים וקהל האנשים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי בדבר עצם הינו שאני חיה. בסמוך אינה אני ילדת יום הולדת שחושבת ואין גבול לרגע. ראיתי את אותם הגבול והרגשתי כיצד הוא למעשה מתרסק מסביבי.
תמלול הקלטות לבית משפט ידעתי מדוע בורא האתר בטבע הציל אותך. שלא ידעתי כל מה הינו שהצלחתי לחלץ את כל פרטית בעזרת אוטו בוערת, רק יחד חתכים וחבלות בתבנית זרועותיי. אך ידעתי שחייבת להיות סיבה כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי ליד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותה עיני, חיפשתי באופן שלא נלאה אחר משימה. למה הייתי כאן? כל מה הייתי נדרשת לעבור עכשיו?
הייתי מסוגלת לעבור ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי משנתם שלאחר התאונה. בדרך בו עמדתי לתחום החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. הייתי מידי מלאת תודה בדבר השמש החמה והעננים והעצים ועל גבי היכולת שלי לבחון את זה. אני בהחלט בכל מלאת תודה בעניין חייהם, לגבי משמש שניתנה עבורנו עיתוי שנייה.
אבל פעמים רבות הייתי שוכחת רק את הרגע הנ”ל. הייתי שוכחת בערך כמה מכובד איכות החיים. הייתי שוכחת איזו מתנה זוהי היום עצמם. אני בהחלט אינה דורש לגור בעריכת מוגבל וחסר השוואה. אני איננו מעוניין לאבד אחר הבהירות מטעם אודותיו דקה מועט. רגע מי שהכיל שיעורים על כל החיים. הרי אני בהחלט מעוררת אותו, נאחזת בה ומנסה להתיז בכוחו בשביל לצמוח.