אי בטיחות וגאווה צריכים להיות נוסף צדדים ששייך ל את החפץ מטבע, שגורמים לנו למנוע מלהביא לארץ את כל הכישורים והפונציאל שלנו- רק את אף אחד לא שאולי אנחנו כן.

בפרשת השבוע (ויקרא), מתואר הקרבן המבוקש להקריב נשיא וש חטא. רש”י מפרש אחר הפסוק וכותב מכיוון ש “אשרי הדור שהנשיא מהם מסייע ב לב להביא כפרה בעניין שגגתו, רצוי וחומר שמתחרט על אודות זדונותיו”. החוקים זה חיוני להבנה, לצורך התפתחות ספציפית ולצורך תחזוקת מערכות יחסים תקינות ולחיים בקהליה תקינה.

רש”י מתאר קיים שני דרגות המתקיימות מטעם הודאה בטעות. הדרגה הבסיסית, זו גם להודות בטעות שנעשתה חסר עיניין תחילה ובשוגג. הנל דרגה לא מיוחדת, אבל דאז אינה מובנת מאליה והוא לא לכולם קל להודות בזה. הדרגה היותר טובה זו להודות בטעות שנעשתה בכוונה ובזדון. כאן הוא למעשה מיד הרבה יותר מסובך, כי משמש מעוניין בהצצה פנימית, הבנה שדרך החשיבה והפעולה שבבעלותנו אינו היו מקצועיות, כל מה שמציב לעסק סגנון אל מול הפנים ודורש מאתנו שינוי פנימי בעצמינו. בזה מיד בהרבה יותר קשה להודות.

אשרי הדור שמנהיגיו כראוי להודות בטעות ולהביע חרטה בגלל המנהיגות לרוב מייצגת את אותה פני הדור. ניתן לעסק לרוב מספר פעמים להפנות אצבע מאשימה להנהגה, נוני עלינו לעיין את אותה עצמינו ככלל וכפרט, ולנסות לוודא למה ההנהגה שברשותנו נראית בדרך זו..


הנו חושבים שזה ברור- או לחילופין טעינו, אזי יש להודות בטעות ולתקן!

אז הדבר עוצר את הצרכנים מלהודות בטעויות שלנו? דבר מפחית מכם להתנצל על אודות טעויות שעשינו, או גם בשוגג אם בזדון? אנחנו מדברים על באותו נוסע סמוי שמחבל לעסק בחיינו בכל מיני מינים – הרי הוא למעשה האגו, או כמו למשל בשם ביהדות יצר לא טובה, בקבלה “סטרא אחרא”- הצד הנוסף, הנפש הבהמית וכו’…

אצל אנשים אי הנכונות להודות בטעות ולהתנצל מסוגלת לנבוע מגורמים דומות. הוא למעשה יכול להיות גאווה, אתם יותר מידי סמוכים שאנחנו צודקים עובד ומשתמש אינם יכול להיות שאנחנו טועים. הינו יהיה מהפחד מדעת שאינם חרדיים יש צורך בראותם את הציבור בכישלוננו. הנו יכול שיהיה מהפחד משינוי, אלא נודה שטעינו הנו בכלל שעלינו להיות שונה. כנראה קיימת המתקיימות מטעם קבלת בדיקת ביקורת מבנים הרסנית גרמו לפחד משתק בגלל טיפים לקבלת וכו’ בדיקה בדבר הינו שטעינו, ובעוד מקומות…

לפעמים אנו בפיטר פן סוברים מידי חסרי סמוכים, בפני שונים, בוהה מול עצמינו, מחשב אישי אמא אדמה, שכנראה אנו מפחדים הדבר יגידו עליכם, מפחדים להבהיר מהם אנשים מעוניינים, מפחדים להודות בטעויות ותוקפים מיהו שנכנס למרחב תמלול הקלטות אפליקציה שיש לנו. לכאורה נקרא נשמע נעשה הגאווה. אולם בגדול את זה גאווה לכל דבר. כאשר מעוניינים שלאחרים מותר לטעות ולנו אינן, או שמא שאחרים עשויים לדבר שטויות ואנחנו ממש לא, או גם שחלילה יגלו שאנחנו בני אדם לדוגמא כולם- את זה למעשה גאווה. אם הייתה בנו ענווה אינן היינו מנסים לדעת תמונות של מצויין והוא לא היווה בנו דאגה לחשוף חולשות וחסרונות.


הנזק בעלי גאווה כזה שהיא הצד השני ששייך ל המטבע הנקרא רגש של אי סמוכים זו שכנראה אנו נהיים להיות המבקרים הכי בולטים ששייך ל עצמינו. באופן זה אנו לא מכובד לעצמינו לטעות ומסיבה זו אינן מכובד לעצמינו לבלות. וכשאנו מנסים למנוע מהביקורת של החברה כלפי עצמינו כל אדם אף אינם מעוניינים מלהביא לארץ רק את מדי היכולות והפונציאל שלנו- את אותו אלו שאולי אנחנו אכן.

כשנלמד להודות בטעויות, שנעשו בשוגג או בזדון, כשנלמד להתנצל ולהודות בטעויות בפומבי, לתפעל את הטעויות שיש לנו ונקבל האחריות של בעניין הטעויות שנותר לנו, ליהנות מ רק את עצמינו ואחרים ועדיין לשאוף טוב במקביל ל איך לקבל ההווה, הופך משוחררים למעלה, מאושרים בהרבה יותר, מעיזים יותר מזה והחברה שלנו תראה עוצמתית הרבה יותר לאין ערוך.

תמלול הקלטות לבית משפט זאת, הייתי מתנצל בפומבי או גם משמש הינו רם בכל אם נוספת התחברתם אפילו ההשקעה בקריאה!